הכל חדש ונוצץ

המחשבות מתערבבות לי בראש ללא כל סדר כרונולוגי. מה שקרה לפני 20 שנה מקבל ערך כמו מה שקרה אתמול. זה מקור להרבה בלבולים ותהיות.  אם אסדר אותן לאורך ציר הזמן הכל נראה יותר ברור. מה לעשות שבגילי המופלג אני צוברת יותר ויותר זכרונות.

אחותי כבר הפכה לזיכרון רחוק. בשבוע הבא היא תחגוג 50 . בלעדי. ולפתע עולים בי זכרונות מימים יותר טובים. והם באים בערבוביה. זוכרת איך נסענו יחד ליוון? זה היה הטיול הראשון שלי לחול. 1980 . עד שיצאתי בפעם הראשונה יצאה לי הנשמה. היא נסעה אז לפני עם חברה. אני נסעתי עם אח של חברה שלה שנפטר לא מכבר. אמנם לא מדברים סרה במת אבל אי אפשר לשכוח אותו. איזה פאדיחות הוא עשה. כבר ביום הראשון שלי בחו"ל יותר נכון הלילה כמעט ישנתי בחוץ. למה? כי יצאנו יחד לעיר ונכנסנו לאיזו טברנה. הספר של לפיד הזהיר אותנו מטברנות כאלה. אמר שהכניסה חינם אבל משקה ראשון יפשיט ממך את העור. הזהרתי אותו שלא לשתות והוא לא שמע. יהיה בסדר הוא אמר. היינו צריכים לחזור לאכסניה עד חצות. בחצות סוגרים. אבל ההוא היה לו את כל הזמן שבעולם. וקצת לפני חצות הצלחתי לשכנע אותו לצאת. הוא יצא בלי לשלם. מיד עטו עליו שוטרים. הוא איכשהו הצליח להשתחרר מהשוטרים אבל כשהגענו לאכסניה היא היתה סגורה. כך הייתי אמורה לבלות את הלילה הראשון שלי בחול בחוץ. צרחתי עליו כמו שרק אני יודעת לצרוח. הוא נבהל וטיפס על בנין האכסניה. נכנס דרך החלון וכך ניצלתי.

למחרת נסענו למיקונוס. אחותי היתה שם עם החברה שלה ושכרה שם משהו. איזה מקום מעופש, לא חשוב היינו צעירים. יצאנו אז עם תרמיל על הגב. מזכיר לי תרמיל על הגב איזה קאדר. איך ההוא הסתובב באתונה רק בשביל לשאול שאלות שהיו לי עליהן כבר תשובות. יהי זכרו ברוך. ואיך הוא סחב אותי איתו.... אפילו לא היו שם שירותים כמו שצריך. ובעלת הדירה הזאת איך היא נראתה...  מכשפה עם מטפחת.

זוכרת שיצאנו לחוף הים של מיקונוס. פרדייס ביץ' אני אחותי והחברה שלה. ההוא גם נסע  אבל לא הסתובבנו ביחד. היו עוד חופים במיקונוס. היה סופר פרדייס. החוף של ההומואים. אנחנו נסענו לחוף של הסטרייטים ושאר ירקות והוא היה לא פחות מוזר. אנשים התהלכו שם ערומים בדרגות שונות. בגד ים, טופלס, בלי חלק תחתון ועירום מלא. כא לפי הרוח שנחה עליו. היו שם הומואים לסביות סטרייטים וסתם חברה. אנחנו היינו מוגדרים כחברה והיינו לבושות. תחילה חשתי אי נוחות מול החופש המוזר הזה. אחכ התרגלתי.

בבוקר היינו קמות ואוכלות ארוחת בוקר באיזו מסעדה קטנה וציורית. סלאט יווני. לא ידעתי שכמה ירקות חתוכים גבינת פטה ושמן זית יכולים להיות כה טעימים. והלחם הלבן ההוא... אחכ נסענו לים או עשינו שופינג ובערב... כמה מועדונים שהיו שם... טקילה סן-רייז והמועדון הכי הכי היה המועדון של ההומואים. הומואים היו אז אטרקציה. לא כמו היום. הם היו נרדפים ונלעגים. לא כמו היום. במיקונוס הם מצאו לעצמם פינה נעימה מחוץ לארון. וזה היה מטורף

ההוא המשיך לסנטוריני אחרי יומיים וכך נפטרנו ממנו. החברה של אחותי המשיכה לאיטליה ואני התלבטתי אם להמשיך איתה או עם אחותי בדרך חזרה לארץ. המשכתי כמובן עם אחותי. היה לי נוח איתה יותר. חזרנו לאתונה. עשינו שם סיור כדת וכדין. היא כבר עשתה אותו אבל עשתה אותו עכשיו שוב בשבילי, היינו באקרופוליס, בפלאקה, קנינו שם כל מיני פיצ'פקעס....

אך, היו ימים היו ימים.....