הכל חדש ונוצץ

לא סיפרתי למשפחה על התאונה של סוסון.

כשהתקשרו לשאול מה נשמע אמרתי הכל בסדר.

רק לאחותי סיפרתי.

קרה לנו אסון עם סוסון כך אמרתי.

סיפרתי לה בדיוק מה קרה

אני לא יודעת איך היא הגיבה. היא היתה בארץ. אני בארהב. היא היתה אז בהריון.

אני לא יודעת איך זה השפיע עליה

עוד יותר אני לא יודעת למה לא סיפרתי לאמא. לאבא. כאילו עשיתי משהו רע ואני מתביישת בו. כאילו שאחטוף מכות.... לא. מזמן כבר לא חטפתי מכות אבל נפלה עלינו 'צרה' אחרת:

לאמא יש לחץ דם גבוה והיא תמות אם היא תשמע.  

כשהייתי בתיכון אמא גילתה שיש לה לחץ דם גבוה. או שאולי אחרי התיכון. אני כבר לא זוכרת. אני רק זוכרת שכאשר היא התחילה לעבוד וזה היה כאשר הייתי בכיתות הגבוהות של התיכון הבריאות שלה היתה תקינה.

מכל מקום מרגע שהיא גילתה שיש לה לחץ דם גבוה משהו קרה. היא הודיעה לכולנו שהיא הולכת למות וחייה בסכנה. היא התחילה עם דיאטות דלות שומן ודלות מלח ולקחה כל הזמן כדורים ומדדה כל הזמן את הלחץ ומצאה שהכדורים לא עוזרים לה. אסור היה להרגיז אותה או להתעמת איתה. כל ויכוח נגמר ב: את רוצה שאני אמות? ובאיזה מקום חששתי שאם אריב איתה היא באמת תמות ועוד בגללי כי אני הרי ילדה רעה.

כל הבית הסתובב סביב הלחץ דם שלה. אפילו כשלמדתי ביולוגיה הלכתי לעשות על זה עבודה סימינריונית.

וגם כאשר התהפכתי עם האוטו שלהם ביקשתי מהשוטר שלא יספר לאמא כי יש לה לחץ דם גבוה.

האמת היא שאף פעם לא יכולתי לספר דברים לאמא. היא היתה צועקת , מכה, מאשימה, רק לא תומכת. אז... אולי זה לא הלחץ דם וגם לא הרגל.... פשוט אין עם מי לדבר.

ואולי בגלל היחס המגעיל שלה אלי בתקופה ההיא

עד היום אחותי מזכירה לי איך היא החזיקה בבטן ההריונית שלה את הבשורה הנוראה. (9.12.09 )