הכל חדש ונוצץ

לפעמים אני מרגישה פה כמו אידיוטית. אני כותבת על דברים אישיים כואבים ואינטימיים וכל העולם רואה.  ואני מרגישה בסדר עם זה עד הסטירה שלא מאחרת. מי קורא כאן אותי? ולמה הוא צריך לדעת מה כואב לי? למה אני צריכה לחשוף את כאבי בפני כל? למה אני צריכה לחשוף את כאבי בפני בני טיפש עשרה לעגנים? למה אני צריכה לחשוף את חולשותי? למה אני צריכה לחשוף את כאבי בפני אנשים שאני לא מזיזה להם את קצה הציפורן?

כן עכשיו אני מרגישה אידיוטית.

הגשתי בקשה להצטרף לטבעת משהו קטן וטוב

לא זכיתי לשום התייחסות.

ממש נעלבתי.

אפילו שיכול להיות שרק המערכת לא קלטה אותי.

מצטערת

לא נעים לי לכתוב על משהו קטן וטוב

לא נעים לי לכתוב על משהו גדול ורע

פשוט לא נעים לי

ויסלחו לי אלה שכן מגיבים ומתייחסים יפה, מה שאני כותבת לא הוגן כלפיהם.

ועכשיו משהו בשביל מישהי שכן מתייחסת והרבה

בשבת היינו באלוני אבא.

חיפשנו פרחים

מצאנו

אבל זה יותר יפה