היא תמיד היתה מתלוננת עלי. היתה הולכת לספר לחברות שלה איזה מן ילדה רעה אני. היתה מספרת לכל אחד כמה אני רעה. הלכה להתלונן לגננת שלי למורה שלי לכל העולם.
מה היו הטענות שלה? שאני לא עוזרת לה עם עבודות הבית. ויהי היום, ואני עודני ילדה בת ספרה אחת, החלטתי להיות ילדה טובה ולשטוף את הכלים. כן, היו לי רגשות אשמה כל הזמן. ביקשתי שהיא תלמד אותי איך עושים את זה. כן, מים וסבון ולשפשף ולשטוף ולשים במקום. את זה ראיתי כל הזמן והיה נראה לי שאתמודד עם זה אבל היא גם ביקשה שאטפל גם בזבל. אשפוך את המשולש ואנקה אותו וגם את הכיור. לא נראה לי שבגיל 8 אני יכולה להתעסק עם זבל. כלים כן זבל לא. היא ויתרה לי על הזבל
וכך ילדה בת פחות מ-8 עמדתי על כסא ושטפתי כלים. מים סבון הכל. עכשיו אני ילדה טובה חשבתי לעצמי.
אבל לא. למחרת אמא התפרצה עלי בצעקות: איך את שוטפת כלים?!?!? את לא יודעת לעשות כלום. יש לך ידיים שמאליות. השארת את כל הסבון.
לא, אני לא ילדה טובה. לעולם לא אהיה
וכך אמא המשיכה להתלונן עלי בפני כל העולם ואשתו.... כל החיים