הכל חדש ונוצץ

עדיין לא פניתי לאיש בדבר שיחזור הבלוג הסגור. כאמור את רוב הפוסטים הקשורים במשפחתי היקרה קיבלתי חזרה דרך בית המשפט. שיחזרתי כאן 2 פוסטים הראשון ו השני ועכשיו אשחזר את השלישי. אני מוצאת שהוא רלוונטי אם כי הסיפורים האלה פורסמו כבר בבלוג הזה במילים אחרות.

מאז אנחנו מנותקים לגמרי. וכשאנחנו מנותקים המחשבות מתחילות לעבוד. האם אני רוצה להיות מנותקת? האם זה מה שתכננתי כשחזרתי ארצה מארהב? איפה טעיתי? אולי לא קראתי נכון את המפה. אולי לא שמתי לב לכל מיני דברים. איך אפשר לשנות את זה והאם בכלל אפשר....

אחד הדברים שחשבתי עליהם אחרי יום הולדתה ה-50 של אחותי זה מה הלאה. איך זה ימשך. היה לי ברור דבר אחד. אני מקיימת ערוצים נפרדים עם כל אחד מהסרברוסים.  כל עוד הם באים אלי בתור סרברוס לא יכול להתקיים שום דבר טוב. אבל הם כן באו אלי בתור סרברוס כשהראש הדומיננטי הוא ראש 2 - אמא. היא התחילה ישר לתקוף אותי. שאני עושה ברוגזים במשפחה, אחכ עשתה עלי מניפולציות בדבר המצב שלה עם הרגל, אחכ היא התחילה עם הסיפורים שלה על אחותי תחילה על תאילנד- לא טוב בתאילנד- ואחכ על החברה של הבן שלה - אוי איזה צרות יש לאחותך. ברור אם כן שאין לי כל אפשרות להיות בקשר עם אמא בלי שאחותי תהיה בתמונה וברגע שאני מעירה על זה הראש השלישי מצטרף לחגיגה. כך נראה הקשר בערוץ 2

ואיך נראה הקשר בערוץ הראשון? קצת אחרת. אחותי ואני יכולות לקיים קשר בלי אמא ובלי אבא עד ש...

גם היא מתחילה לתקוף. הפוסט מהבלוג הקודם ימחיש איך זה נראה כשהראש הדומיננטי הוא ראש 1

לאחותי יש היום יומולדת. כן יום השישי ה-13 הא הא הא. עליה זה בטח לא עושה שום רושם. היא בת 48 . חשבתי על משהו nasty בשבילה אבל הראש שלי עייף ממחשבות. זו הבעיה שלי. היא פוגעת בי. אני לא פוגעת בה בחזרה. גם אם אני מנסה זה יוצא עוד יותר גרוע. יש לי כאן 2 דוגמאות

1. להורים המשותפים שלנו יש יחידה בקלאב הוטל. הם נותנים לי ולה להשתמש בה כך שאני משתמשת בימי א-ד והיא בימים ד-א. לפני שנה וחצי תאריך היציאה לא התאים לנו. לי היתה הופעה, זה היה יום הזיכרון, אחכ יום העצמאות, ביקשתי להתחלף אתה כך שאני אצא מד-א היא לא הסכימה. בסוף היא החליפה שבוע. ל-16.5 .אחרי שכבר הכל היה מוסכם על כולנו היא אומרת: דפנה זה לא מתאים לי. לילדים יש בחינות ולימימה יש משפט. אמרתי לה שאני מוכנה להתחשב בילדים אך בימימה לא. ימימה היא חברה שלה שנוסעת אתה לשם כל שנה. היא לא שייכת למשפחה ולפעמים ההצטרפות שלה מרגיזה אותי.

יותר היא לא ביקשה ממני וחשבתי שהיא הסתדרה עם ימימה איכשהו.

אחרי כמה ימים אני באה להורי. הם אומרים לי שאני יוצאת ב-30.5

מה????????????????????????????

- אחותך אמרה שהסכמת

- אני הסכמתי???????????????????????????? למה לא שאלתם אותי?

יצאתי מהם בחמת זעם. אני אראה לה! אני אראה לה!! אני אשאר שם עכשיו כל השבוע

נו, נשארתי שם כל השבוע? לא. מה פתאום. בהתחלה ההורים צרחו עלי "היא הסכימה להחליף כשאת ביקשת. למה לא הסכמת כשהיא ביקשה ? את לא תשארי שם כל השבוע. היחידה היא שלנו." אח"כ הם התרככו קצת אבל איזה טעם בכלל יש לחופשה כזאת..............

מאוחר יותר נודע לי מה הקטע של אחותי ומה קרה שה-16.5 לא התאים לה אחרי שהיא קבעה אותו. ב-16.5 היא נסעה לחו"ל עם המאהב.

2. בחנוכה שעברה אחותי הזמינה את כל המשפחה להדלקת נר. בנוסף לבני המשפחה היה שם עוד אורח: ינקלה. מי זה???? הזיון החדש שלה? ואם הוא סתם זיון בשביל מה הוא כאן? אהה בשביל שכולנו נהנה מכך שיש לה עוד זיון

הבנתי את הרעיון. זה בשביל שאמא שלנו תשמח ואני אתרגז. הבנתי.

החלטתי להרגיז אותה בחזרה. הזמנתי לבר מצווה של בני את בעלה לשעבר

אמא מתקשרת: את הזמנת את בעלה לבר מצווה? אם הוא יבוא אז אני לא אבוא וגם אחותך לא. אז ביקשתי ממנו לא לבוא כי משפחתי היקרה לא אוהבת את נוכחותו.

לימים אומרת לי אמא: דווקא רציתי שהוא יבוא אחותך בלבלה לי במוח.

נו, אז מה אני יכולה לעשות?

זה מה שקורה כאשר ראש 1 דומיננטי. היא מעצבנת, אני מגיבה ואז היא מערבת את אמא ואמא כמובן תמיד נגדי. משחר ילדותינו עד היום.

נראה שהניתוק הכללי זה המצב הכיטוב. ושישאר כך אמן!!