היתה אתמול מסיבת פורים בהולמס פלייס. כל היום בלבלו לי עם סמסים. החלטתי ללכת וכי מה יש לי לעשות. לבשתי בגדים רגילים + חלוק אדום וכובע פורימי. נדהמתי לגלות שגראנד קניון מלא ולא באנשים מחופשים. בעסה.
תחפושות? כן היה שם משהו כזה, רק שרוב האנשים היו שם בפעילות הרגילה של הולמס פלייס. השעה היתה אחרי 9:00 בערב. טוב לדעת שלא כולם תקועים ליד הטלוויזיה בשעות כאלה.
אחרי שהיטבתי את נפשי במשקה (מיץ תפוזים) ותחרות התחפושות נגמרה (הייתי שם רק דקה) פגשתי את צופנת. בקושי זיהיתי אותה, היא השמינה או משהו. רק אחותי לא משמינה. (צופנת היא חברה של אחותי)
היא שאלה אותי אחותך פה?
(מה היא לא יודעת כלום??)
מה פתאום? עניתי. בכלל לא ידעתי שהיא מנוייה בהולמס פלייס. ידעתי שהיא מנויה במקום אחר.
כן היא מנויה כבר מזמן (אחכ עוד אומרים שאני עוקבת אחריה)
היא שאלה אותי אם ראיתי את אחותי לאחרונה והתכוונה לומר אם ראיתי מה היא עשתה לפנים שלה
יפה נכון?
גרררררר יפה
היא גורמת לי המון אי נוחות אחותי
היא כל מה שאני לא והייתי רוצה להיות
היא עושה טיפול פנים
היא הולכת להולמס
יש לה 3 ילדים מוצלחים
היא נראית בת 30
יש לה דירה באיזור טוב
יש לה עסק
ואני
לא עושה טיפול פנים
לא הולכת להולמס
יש לי 2 בנים מעצבנים
אני נראית כמו הצרות של סבתא שלי
יש לי דירה קטנה באיזור עלוב
ואני בקושי עובדת
גמני יכולה לעשות טיפול פנים
גמני יכולה ללכת להולמס
גמני יכולה להראות בת 30 אם אתאמץ כמוה
גמני יכולה לעבור דירה
גמני יכולה לפתוח עסק
רק שאצלי זה בגדר חלום
אני רק לא יכולה ללדת בת זה כבר אבוד.
רק ברכתי אותה ליומולדת
עכשיו אני הולכת לקבל את כל זה באינפוזיה?
לא רוצה
זה לא בהכרח נכון מה שאני חושבת על עצמי אך כך אני מרגישה כשהיא בסביבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@