הכל חדש ונוצץ

אחד הדברים שמעצבנים אותי בזמן האחרון בנוסף לצאי מזה הוא האחריות היא רק שלך, רק את אחראית, רק את אחראית על עצמך וכדומה. זאת המנטרה של הניו אייג', של הקואוצ'רים למיניהם וכדומה. כל מי שעוסק בדיני נפשות יודע להגיד את המשפט הזה בלי להתבלבל. לא לגמרי ברור אם הוא מבין מה הוא אומר

אני בכלל לא מבינה את זה . מה זה 100% אחריות, מה זה האחריות היא רק שלי. או שאני קשת תפיסה או שיש פה איזה פספוס. בעולם החברתי שלנו רווי היצרים לא ברור לי איך האחריות היא רק שלי.

האחריות היא רק שלי אם אני לבד בעולם הזה. ברגע שנכנס מישהו לחיי יש 50/50 בנשיאה באחריות ליחסינו. ברגע שנכנס גורם שלישי כמו המשולש הנצחי יש כבר 33/33/33 אחריות וכן הלאה. קשה לי להבין איך האחריות כאן היא רק שלי. אם האדם מולי מקיים אתי מערכת יחסים טובה אז יש לנו 50/50 אחריות על המערכת הזאת. אני מצדי תורמת ליחסים הטובים וגם הצד השני. ומה קורה כאשר הצד השני מחליט לשבש את המערכת? ומה קורה כאשר גורם שלישי נכנס למערכת? או רביעי? מה קורה אם יש לי בנזוג ונכנסת מישהי למערכת שהוא מעדיף אותה? איפה האחריות שלי כאן? מה קורה אם אני אוהבת אותו? האם לוותר עליו? האם לחיות עם זה? מה קורה אם מישהו מעליב אותי? האם להעלב? האם לא להתיחס? האם להעלב או לא זו בחירה שלי? ואם נעלבתי האם זו 100% אחריות שלי? או שגם הצד המעליב אחראי? ומה קורה במערכות מורכבות יותר מ- 2 או 3 אנשים? עד איפה זוהי בחירה שלי ומאיפה אין לי בחירה כלל?

ומה קורה בעת טראומה? תאונה, מלחמה, האם האחריות היא שלי? או שאולי אין לי שום אחריות .

ומה בקשר לשואה? אנחנו מאשימים את כולם. את מי שהגה אותה, את מי ששיתף פעולה, את מי שידע ושתק, את מי שלא ידע ושתק, את מי ששמע ולא האמין. אם היינו הולכים לפי הלך הרוח הניו אייג'י הזה היינו אומרים שלעם היהודי יש 100% אחריות על זה. האם יקום מישהו שיעיז לומר דבר כזה? אפילו לא קם אחד שיאמר שלעם היהודי יש אלפית אחריות. גם אם יש אחת כזאת. כשאני ראיתי אלפי אנשים מועמסים לרכבת והגרמני מכה בהם ואף אחד לא עושה דבר לגרמני למרות שבקלות היה אפשר לרמוס אותו. זה מעלה בי הרבה שאלות.

מהי אחריות?

מהי אשמה?

מהי קורבנות?

מה זה חוסר אונים?