הכל חדש ונוצץ

יפה קראקוב. כבר אמרתי. לא משרה דיכאון, את הדיכאון הצפוי. והפולנים? איך הפולנים? הם לא נחמדים. הם לא אדיבים נראים כועסים כאלה. תמיד כועסים כאילו כל העולם על הראש שלהם, כאילו הם באים לחנך את כל העולם ואשתו. יש להם קפה טוב, אבל עד שהם מכינים אותו...  צריך סבלנות. צריך הרבה סבלנות. חשבתי שמהם אולי באה תרבות התור הישראלי לרוחב, אבל לא . הם יודעים להסתדר יפה בשורה. רק שהם כועסים. תמיד כועסים.

אנחנו נוסעים לעיירה יפה בשם אושפיזין. בפולנית קוראים לה אושוויצ'ים בגרמנית קוראים לה אושוויץ. כשהגרמנים כבשו את פולין הם סיפחו לעצמם את שלזיה ושינו את שמות ישוביה לשמות גרמנים. איש לא ידע איפה זה אושוויץ. ידעו רק מה זה אושוויצ'ים. אנחנו יוצאים מהעיירה הפסטרולית ולא הרחק משם נתקלים במחנה. מסילה, שער גדירות. בז'יז'ינקה קראו למקום הזה. ובז'יז'ינקה פירושו ליבנה על שם עצי הליבנה הרבים שמצויים שם. הגרמנים קראו למקום בירקנאו. הפולנים קוראים לו אושוויץ 2 . יש גם אושוויץ 1 . שם נמצא השלט המפורסם 'העבודה משחררת'. הוא לא נמצא בכניסה למחנה. בכניסה יש מוזיאון וקפיטריה. אושוויץ 1 הוא מחנה ריכוז, מחנה עבודה. לא מחנה השמדה. זהו גם בית כלא אכזרי. לא רק ליהודים. לכל מי שהגרמנים החליטו לעשות חינוך מחדש. אושוויץ 2 הוא מחנה השמדה. אבל לא רק.

אנחנו מתחילים את סיורנו באושוויץ 2 היא בירקנאו. מנסים להבין וללכת בעקבות מה שקרה שם. הולכים על המסילה שפעם נסעו עליה הרכבות ההן. מספרים לנו על הסלקציה שנערכה באלה שירדו מהרכבות. מי לחיים, לעבודה ומי למוות. לא ממש הבנתי. אני חושבת שהלכנו במסלול הפוך. קודם עברנו בבתי המגורים, אחכ הגענו לאנדרטה שהוקמה במקום בו עמדה פעם תזמורת שליוותה בנועם את ההולכים אל מותם בתאי הגזים. בדרך אל בתי המגורים עברנו דרך מבנים הרוסים. אלה הם תאי הגזים שהגרמנים הקפידו להרוס כאשר התחילו השמועות שהם משמידים יהודים. בסוף אנחנו מגיעים לבניין שקראו לו קנדה ומשם חוזרים לאנדרטה לערוך שם טקס.

התבלבלתם? גמני.

אני מנסה לעשות כאן קצת סדר. לגרמנים 2 מטרות להשמיד יהודים ושאף אחד לא ידע. הם בחרו את אושוויצ'ים להקמת המחנה כי יש שם צומת רכבות גדולה. הם משתמשים במה שכבר בנוי לצרכיהם. הנידונים יורדים מהרכבת בתחילת המחנה הענק משם הם הולכים לבנין קנדה שנמצא בקצה השני. ההליכה ארוכה וכבר יש כאלה שלא שורדים אותה. זוהי סלקציה ראשונה. הם נקלטים בבנין קנדה לא זוכרת למה קראו לו ככה ושם הם מאבדים את זהותם. מפשיטים אותם מבגדיהם, מלבישים אותם בגדי אסירים לוקחים את כל חפציהם האישיים והם מקבלים מספר שנחקק בזרועם כקעקוע. בבנין קנדה יש תערוכה של תמונות אישיות וחפצים אישיים שהגרמנים החרימו, תמונות של אנשים, משפחות ומזוודות עם שמות. הגרמנים מאוד יעילים ולא מבזבזים דבר. את האנשים הכשירים שולחים לעבודה ואת הבלתי כשירים שולחים לתאי הגזים. בדרך לתאי הגזים הם עוברים את התזמורת. הם נכנסים לשם ערומים עוברים טיפול בציקלון B שהוא חומר הדברה ממשפחת הזרחנים האורגנים משם מוציאים את הגופות ומורידים את כל מה ששמיש. גוזזים את השער שמשמש לתעשית שטיחים, מוציאים שיני זהב, נעלים, משקפיים, כל מה שיכול לעבור מיחזור. הגרמנים לא מלכלכים את הידיים. את כל העבודות השחורות מבצעים יהודים. זה מתחיל להזכיר לי משהו שקרה לא מזמן.... (ההתנתקות)

את הנידונים לחיים מעבירים לביתנים. ביתנים קטנים אפלים אפורים. יש הפרדה בין גברים ונשים. הילדים הולכים עם הנשים אם הם מסוגלים לעבוד. גם הם סופם יגיע.

מיליון וחצי יהודים הושמדו כאן בבירקנאו. יותר מאשר בכל מחנה אחר. ועם זאת מה שאנחנו רואים זה מחנה ריק עם ביתנים, כמו מחנה צבאי, הכתוביות הן בעברית אידיש אנגלית ופולנית. שוב עברית בכל מקום. זה לא מחבר לשום דבר. קשה להאמין שזוועות כאלה התרחשו כאן. לא ראיתי עובדים במקום ולא שמתי לב אם יש שומר בכניסה, סתם מחנה. קבוצות של מטיילים מסתובבים שם. קשה, קשה להאמין. חוץ מאותה אטימות ויעילות לא הרגשתי כאן כלום. רק מבנים. וכל היתר סיפורים.

השאלות והתהיות מתחילות לבוא אחר כך. איך זה שלא ידעו. האם באמת לא ידעו או שידעו והעלימו עין או שמעו ולא האמינו. איך זה התאפשר. למה זה נעשה איך מטורף אחד הצליח לסחוף אחריו כלכך הרבה אנשים לתעשיית המוות שלו. ושוב למה? ולמה כולם שתקו? והיהודים האלה שעבדו שם. איך הם עשו את העבודה השחורה ולא התנגדו. אנחנו מאשימים את כולם. את הפולנים שישבו בסמוך בכפרים השלווים שלהם, את המנגנון הגרמני הצייתן והאטום, את בנות הברית או האמריקאים שלא הפציצו את אושוויץ אחרי שכבר ידעו מה הולך שם. האם למדנו משהו מאז?

לא נראה לי. אנחנו שומעים מה קורה בשדרות. מה אנחנו עושים? כלום. רק מפריחים סיסמאות באוויר. ואיך היתה מלחמת לבנון? כאשר זרקו עלינו טילים בתלאביב ישבו בארומה וצעקו להמשיך את המלחמה ובתי המלון היו מלאים תלאביבים נופשים. ואיך פעלה ההתנתקות. גם כן מכונה משומנת. איך אריק שרון הסבא האהוב סילק את כל מתנגדיו הקים מפלגה חדשה של התומכים בתהליך ושלח את חיילי צהל לגרש אזרחים שלווים מבתיהם ואוי לו לחייל שלא יבצע את הפקודה. והוא יסתכל בעיניים למפונה ויאמר אני רק חייל כך אמרו לי לעשות אחרת אשב בכלא ואוי לו לאזרח המפונה שיפגע בבייבי של המדינה חייל צהל. מתוחכם יעיל ואכזרי....

...כשהגרמנים הבינו שבנות הברית סוגרות עליהם הם שיחררו את האסירים למצעד המוות. היו 56,000 אסירים שצעדו ומתו בדרך..... היום צועדים באותה דרך את מצעד החיים...

...עמדנו מתחת לשמש הקופחת בעת טקס הזיכרון, משם המשכנו לאושוויץ 1. אושוויץ 1 היום הוא מוזיאון אחד גדול. מגרש החניה מלא, מלא אוטובוסים עם מטיילים מכל העולם. קבוצות נוער של פולנים בטיול שנתי. מסיבה אחת גדולה? לא יודעת. לרגע אני חושבת שעוד מעט יפתחו שם חנות מזכרות וימכרו בה חולצות ספלים ומחזיקי מפתחות. לרגע אחר אני חושבת כמה מזדהים עם השואה שלנו והאם אפשר בכלל להכחיש את זה. יש כבר מדריכה מקומית שמביאה אותנו לכל נפלאות אושוויץ. מזוודות עם שמות, משקפיים, מברשות גילוח שער ושיניים, נעליים, שיער. המון שיער. לרוב הוא אפור אחרי ציקלון B אבל באמצע יש צמה ג'ינג'ית. שטיח משיער יהודים, אחכ מובילים אותנו לביתנים של לא יהודים. ביתן פולין להראות שגם הפולנים לא בדיוק נהנו מהמלחמה ולבסוף עוברים לביתן אחר. קינת אל מלא רחמים מפלחת את הלב וחברי המשלחת מזכירים את יקיריהם. גם לי יש את מי להזכיר...

.....גשם יורד ביציאתינו מאל מלא רחמים והסיור מופסק. אנחנו רצים לאוטובוס שלוקח אותנו למסעדה בעיירה ששמה היה אושפיזין. אני מזמינה בורשט כמו שאמא מכינה....