בעודי מתלוננת על הפיספוס הגדול ומחפשת באתרי אינטרנט מידע על העיירות שפספסתי שואלת אותי אמא 'למה כל כך רצית להיות בטרנובז'ג וניסקו?'
לא הבנתי את השאלה זה מסע שורשים והשורשים שלי שם אך עניתי לה היינו כבר בסביבה אז למה לא להיות שם?
כן כן אני כבר פה. חזרתי מ1939 לעתיד שהוא היום. חיפשתי את העיירות בהן היא גדלה והיום אני מוצאת את מה שגדל משם. היא מספרת שגם היא היתה שם בטיול ופיספסה את ניסקו כי היא חסכה כסף ובכלל רוב הזמן היא היתה בפראג והיא לא מבינה למה.
למה את לא באה אלי היא שואלת אותי
באתי . לא היית בבית
הייתי בשוק (תלפיות) את לא אמרת שאת באה.
אני אמרתי משהו? באתי בטענות? את זו שבאה אלי בטענות.
ואיך את מרגישה?
לא משהו נוזל לי דם מהאף
את יודעת הייתי במיון
נו
יש לי משהו באוזן מין שיתוק כזה
גם לי יש משהו
זה מה שאת אומרת שנרדם לך?
כן
אז גם לי יש את זה
טוב אני לא בת 80. אני הרבה יותר צעירה
היא התחילה שוב עם המחלות התחלואים והכאבים
אמא שאלת אותי מה שלומי לא שאלתי אותך מה שלומך. תפסיקי כל הזמן להגיד גמני.
ולמה את לא באה? בכלל
את באה אלי?
את רוצה שאני אבוא? (אהה, היא כבר מחפשת סיבה חדשה לכך שהיא לא רוצה לבוא. אני אשמה)
לא
אז מה....
רציתי פעם שתבואי. לא רצית עכשיו אני לא רוצה.
אז מתי את באה יש לי משהו לתת לך
לא יודעת אני מלמדת היום.
מה לעשות איתה?????