הכל חדש ונוצץ

אני מצטערת שהשלמתי איתה, שברכתי אותה ליום הולדתה. זה הביא לי רק עוגמת נפש. זה החזיר אותי אחורה כמה שנים טובות. לאותן שנים שסרברוס השתולל במלוא כוחו. אני הקמתי את סרברוס מחדש עכשיו אני לא יודעת איך לחסל אותו שוב. מזמן לא הרגשתי כלכך רע.

מה יצא לי מכל זה? עשיתי צעד חיובי. עשיתי שלום ומה קיבלתי? קיבלתי את 3 ראשי הסרברוס בחזרה. ראש 1 ממשיך לשעוט קדימה ולהוציא את העיניים לכל העולם ולהשתמש בי בעת הצורך. היא עושה טיפול פנים ובליל הסדר עושה לי הצגת תכלית נוסח בר רפאלי ושוב תופסת במותניה ובוכה השמנתי השמנתי ואני מסתכלת בראי אני זו שהשמינה, שאיבדה את צורתה ולא עושה שום דבר כדי לשנות את זה. היא כל הזמן מתעסקת עם הצורה שלה, מקרצפת את הפרצוף, הולכת לחדרי כושר ובוכה, אחכ בוכים לי שלבן שלה יש חברה. ומה יש לבן שלי? אחכ גם מפגישים אותי עם החברה שלו. יופי טופי. ועכשיו הג'יפ הזה. היא עממית נוסעת באוטובוסים ומוניות המסכנה אפילו מכרה את האוטו כי אין לה צורך בו, כך היא מספרת ובסוף קונה ג'יפ חדש. היא מזמן קנתה את הג'יפ. עוד לפני יום הולדתה אבל היא לא אומרת את זה. היא אומרת אני נוסעת באוטובוסים ומוניות ומכרתי את האוטו כי שללו לי את הרישיון ואני לא צריכה אוטו. לבת שלה יש יומולדת. היא כנראה רבה עם האקס שלה ואז כדרכה מימים ימימה היא מתקשרת לדפנה שתמיד מוכנה לעזור ואם היא לא מוכנה היא תעשה איזו מניפולציה ודפנה כן תעזור ודפנה תחייך כי היא תרגיש שהיא עשתה מעשה טוב והיא לא רעה ונוראה כמו שאומרים עליה כולם ורק אחר כך תבין שהורידו לה את המכנסיים וצחקו עליה. כן היא היתה צריכה אוטו ושלחה את הבת שלה להזמין אותנו ליומולדת.

מה אני צריכה את החרא הזה. אפילו אם אני מגזימה אני לא צריכה את זה. רק ברכתי אותה ליומולדת אני לא צריכה את העונש הזה.

אבל היא עוד כלום. היא כזאת . אין מה לעשות האמא המזויינת שלה וגם שלי יותר גרועה. מאז היא עושה לי רק צרות. אני נזכרת איך היא ישבה מתמוגגת מנחת אבל היא שילמה לי רק ברע. היא חושבת שאני חייבת לה משהו. רק אני חייבת לה. היא לא חייבת לי כלום. אפילו לא תודה. מאז שהיא ישבה מתמוגגת מנחת היא רק נעשתה יותר גרועה. בוכה מקטרת הופכת טוב לרע ויש לה גם דרישות. היא רוצה שנהיה חברות טובות אני ואחותי, היא רוצה שנעבוד ביחד, כאילו שזה תלוי רק בי. כן היא יושבת לי עם אצבע מאשימה שאנחנו לא חברות ושאנחנו לא עובדות ביחד. לא מספיק שברכתי אותה ליומולדת למרות כל המטענים והצווים עכשיו היא תולה בי את האשמה שאנחנו לא חברות. ואני צריכה גם לפרגן לה כי היא אחותי. אני צריכה לשמוח שטוב לה גם אם לי לא כלכך טוב. אני צריכה לשמוח שיש לה גיזרה נאה ופנים נאים, וילדים מוצלחים  והצלחה כלכלית. היא גאון תלמדי ממנה. וזה רק מגביר את התסכול שלי בלאו הכי. אין לי גיזרה נאה. היתה לי איבדתי אותה. זה כואב לי ועכשיו דורשים שאשמח בשבילה. אין לי ילדים מוצלחים. שניהם עושים לי בעיות. כל אחד בשלו ואני צריכה לשמוח שלה יש ילדים מוצלחים. יש לי בעיות כלכליות שמזמן לא היו לי. ואני צריכה לשמוח שיש לי אחות כל כך מוצלחת. כן מזמן לא שמעתי שאני צריכה לפרגן לה. מזמן לא שמעתי על מה יש לי לפרגן לה. היינו בניתוק וזה היה מצויין. עכשיו שוב מוחקים אותי. היא גאונה. לקחה להם את כל הכסף שחסכו לזקנתם ובסוף היא גאונה ואני רעה.

והזקן הזה לגמרי נפלא ממני. הוא צורח , הוא ברוגז, אם רק הייתי בסביבה שלו הוא היה מולק את גרוני. ואני בכלל לא יודעת מה הוא רוצה ממני. לא עשיתי לו שום דבר רע והוא כל הזמן צורח, מתערב, משתיק, מאיים מאשים אותי בכל דבר רע. אם אני עושה משהו רע אני אשמה. אם אני עושה משהו טוב אני אשמה אני רעה אם פוגעים בי אני אשמה אני רעה. תמיד אני רעה. אני ברכתי אותה ליומולדת ושוב אני הרעה והיא הטובה, אמא מקטרת לי אני הרעה אני אשמה, הוא לא ישכח לי, הוא מתערב הוא צורח ובסוף הוא מאיים שינשל אותי מהירושה. אמא דפקה לו את היומולדת 80 או דפקה לי אבל רק אני אשמה אני רעה אני נוראה. כל מה שאעשה בסופו של דבר אני רעה אשמה לא צודקת.

עמלתי קשה כדי להפטר מזה. מאז שהגעתי לישרא היא בעצם לא היתה עכשיו היא שוב כאן. וקשה לי להעביר את התחושות שזה יוצר בי. כאילו נבעטתי כמה שנים אחורה. אין מוצא. אין מוצא מכלום.