התאונה לא הוסיפה שום דבר לחיינו המשותפים. להיפך, היא הגבירה את הקרע. היו לנו מריבות שחבל על הזמן. אך אט אט הן שככו.
אותו ערב הוא הלך למועדון הספורט שלו והיה כולו זחוח.
אני התחלתי להתעצבן.
אנחנו כבר פירקנו את הבית
אני ירדתי 2 קומות לדירה משופצת בקומת קרקע. כניסה מהמרפסת.
הוא כבר שכר דירה במקום אחר.
אבל הוא המשיך לגור איתנו.
הוא טען שאין לו כסף לטיפולים בשביל סוסון.
אבל היה לו כסף לשלם שכר דירה ולא לגור שם.
לעומת זאת הוא גר אתי, שילם שכר דירה אבל לא שילם חשבונות
החשבונות היו עלי.
לפני כל הסיפור הוא שילם שכר דירה וחשבונות. תמיד היו לנו חשבונות נפרדים.
הרגשתי שאני מממנת אותו
וזה התחיל לעצבן אותי
הוא חזר הביתה מהמועדון שוב זחוח. נראה כאילו המשבר מאחורינו.
אבל אני פתחתי את הפה.
תגיד, אתה פה או שם?
אני לא מוכנה להחזיק אותך פה.
או שתחזור הביתה, תשלם כאן את החשבונות שלך, תצא מהדירה ההיא ולא תשלם שכד, במקום זה תשלם טיפולים לסוסון, או שתלך לגור בדירה ששכרת. אין לי תקציב לממן אותך כאן.
הוא לא אמר דבר.
נכנס לחדר השינה
לקח משם את המיטה
שם אותה על הגב ויצא מן הבית אל תוך הלילה
הוא הלך והתרחק הלך והתרחק הלך והתרחק.............................