הכל חדש ונוצץ

אתמול היה יום הבסטיליה. הוא החג הלאומי של צרפת

האמת אני לא יודעת על זה הרבה וצרפת לא הכי מעניינת אותי

אני גם לא אוהבת את צרפת , לא צרפתית ולא כל מה שקשור בצרפת

ואני אפילו לא יודעת למה החלטתי לכתוב על זה

הייתי פעם בפריז ולא אהבתי.

הייתי עם בעלי בטיול מאורגן וזה היה סוף הטיול.

שאלתי מה לעזאזל יש בפריז הזאת

היינו בשאנס אליזה אבל לא שתינו שם קפה כי זה היה טיול מאורגן.

היינו בשער הניצחון זה בקצה השאנס, סתם

היינו במגדל אייפל ועל הסיין ובנוטרדם ובפסל הררות (החרות) כמו שהמדריכה אמרה

והיינו בלובר, אה כן זה לא היה בתכנית אך הרמתי קול מחאה שתמיד אנחנו מקבלים יום חופשי כאשר המוזיאונים סגורים או כאשר מתוכנן ביקור במוזיאון זה בדיוק ביום שהמוזיאון סגור. הלובר היה סגור ביום שלישי. ויתרנו על שופינג ביום שני. מי שכמובן העדיף את המונה ליזה על קשרל

גם ארמון ורסאי היה סגור

רק פלאס פיגאל היה פתוח ובעלי היקר רצה לסחוב אותי למועדון מטונף. הסתפקנו במראות הרחוב שהיו לא פחות אטרקטיביים. מלא קוקסינלים. איכס

נראה לי שאני צריכה לעשות ביקור מחודש בפריז

אוכל צרפתי. אפילו למסעדה לא נכנסנו. רק מזון מהיר שהיה די מגעיל.

לא יודעת

יש כאן עוד מישהו שלא אוהב את פריז?

אה כן מרכז פומפידו. איזה כיעור.

והצרפתים גם לא סימפאטיים. כל הזמן עצבנים, אין להם את השלווה האירופית הידועה. הם נוהגים בעצבנות. כל הזמן צופרים וצועקים. הם גם לא רוצים לדבר אנגלית. אולי השתנה משהו בינתיים אבל אני נאלצתי להשתמש בכל הידע המועט שלי בצרפתית כדי להסתדר. למדתי שנתיים צרפתית ולא התחברתי.

ובכל זאת יש שם דברים טובים. סרקוזי, קרלה ברוני, אוכל צרפתי, אמנות, אימפרסיוניסטים. מונה עם הציורים המרצדים, מאנה, רנואר עם מסיבות החצר שלו, טולוז לוטרק על הבארים. אדית פיאף הקומפניון דה לה שאנסון, ז'ק ברל, גיליוטינה, רובספייר (זה לא טוב), פריז של המאה ה-19

איך אני אוהבת את התמונה הזאת