הכל חדש ונוצץ

את הפוסט הזה פרסמתי בבלוג הקודם ואיכשהו מגיעה לו תחיה

היא היתה מתקשרת אלי יום יום ומדברת איתי שעה ארוכה

לא תמיד היתה לי סבלנות אליה ועוד נשאר בי הכעס על מה שקרה בעבודה אבל הקשבתי.

יום אחד היא מתקשרת אלי: תגידי לי מה לעשות.... בעלי סיפר לי עכשיו שיש לו ילד בארץ רחוקה. מלפני שהכרנו. הוא היה בקשר עם אשה רוסיה, היא נכנסה להריון ממנו, ילדה לו ילד, עכשיו היא אי שם בעולם. היא לא מבקשת ממנו מזונות ולא שום דבר. מה אני עושה?

- מממ מה את רוצה שאני אומר לך... מה פתאום הוא סיפר לך את זה... כמה זמן הוא יודע על זה...?

- תסתכלי עליו. אני לא אוהבת אותו, אני לא סובלת אותו ועכשיו הוא מספר לי דבר כזה. מה אני עושה?

- מה את יכולה לעשות? הילד הזה קיים. הוא קיים עוד לפני שהכרתם. הוא לא בגד בך

- כן אבל הוא לא סיפר לי. הוא הסתיר את זה ממני

- זה באמת לא בסדר

- ועכשיו הוא רוצה להכיר בין הילד הזה לבין הילדים שלי.

- מה???????? הוא השתגע????? חצוף שכמותו

- ואני עוד עשיתי הפלה. זה היה ילד של המאהב. ילד שכלכך רציתי. ילד מהאיש שאני אוהבת. מה אני עושה???

היא לא הפסיקה לנדנד לי עם הסיפור הזה. היא היתה מתקשרת אלי כמה פעמים ביום. היתה באה לקפה. ממש הציפה אותי.

בסוף אמרתי לה: תקשיבי. לא כל כך נורא הסיפור הזה שלך ואני לא מבינה מה את עושה מזה כזה עניין. בעלך הכיר את האשה הזאת קודם, זנח אותה, השאיר אותה לבד עם הילד, התחתן איתך, עשה לך 2 ילדים, הוא מגדל איתך את הילדים, את לא מגדלת את הילדים שלך לבד כמוני או כמוה, הוא מפרנס אותך, יש לך עסק, אתם נוסעים יחד לחו"ל, אתם מופיעים יחד בכל מקום, יש לכם חברה, לאשה הזאת אין מכל זה, לילד שלה אין את כל מה שיש לילדים שלך. מה את רוצה?

את לא יודעת מה זה. את לא יודעת מה זה - היא היתה אומרת לי

טוב אם אני לא יודעת מה זה תתגרשי או תשלימי עם זה (רק תעזבי אותי בשקט)

היא לא עזבה. היא שיגעה אותי. לא יכולתי כבר לשמוע אותה. כאילו אין לי חיים משלי. אני הקשבתי והקשבתי והקשבתי. לי היא לא הקשיבה. לא היה לה איכפת מהתאונה של סוסון, נפרדתי מע' והיא לא הקשיבה, ה-x שלי חזר לארהב עם חברתו החדשה, לימים אשתו, היא לא הקשיבה. עמדתי לצאת לים המלח לטיפול במחלת העור של סוסון (כן גם זה יש לו) והיא באה אלי והפריעה לי לארוז אבל כשרציתי לספר לה משהו באיזה בית קפה היא צרפה אליה חברה ואז שוב שמענו אותה. רק אותה.

השיא היה שהיא באה לי ב- 2:00 בלילה, העירה לי את הילדים, כולה ממררת בבכי: אני לא יכולה יותר. אני לא יכולה יותר לחיות איתו. אני רוצה לישון כאן.

הצעתי לה את הספה בסלון

היא הלכה לישון אח"כ קמה: אני חוזרת הביתה אני כבר אסתדר

'איזה מסכנה' חשבתי 'מה באמת יהיה עליה'

ונסעתי לים המלח

מה היה בים המלח אשאיר לפוסט אחר

אבל איך נגמר הסיפור שלה תמצאו כאן