הכל חדש ונוצץ

אתמול בלילה חזרתי מגרמניה. תפסתי שם את הpeak של השלכת וזה כבר היה מעודד

הימים הראשונים הוקדשו למקהלה

רק ביום האחרון אני נשארתי בפרנקפורט והם המשיכו הלאה

הגעתי משדה התעופה למלון במונית והחלתי לחקור

הטלפון בחדר המלון היה מקולקל. נו, זה כבר מתחיל

תקנו אותו. התקשרתי למספר הטלפון שהיה בידי, ענתה לי מישהי ולא הבינה כלום.

גם למשטרת מולהיים - שם גר הדוד, התקשרתי וקבלתי צליל שגיאה

טוב טעיתי במספר, קורה. התקשרתי הפעם נכון ענו לי שהם לא מוסרים אינפומציה בטלפון אבל בכל זאת מוכנים ללכת לקראתי. הם חיפשו לפי השם שמסרתי ואמרו שאין להם רישומים על האנשים האלה בשעה שיש להם רישומים על מי שחי מי שמת ומי שעבר דירה. זה לא יתכן.

בלית ברירה החלטתי לנסע מפרנקפורט למולהיים. לא לקחתי מונית כי זה נורא יקר החלטתי להשתמש בתחבורה הציבורית אבל איך עושים את זה לכל הרוחות? זכרתי שביתו עומד מול תחנת רכבת אז שאלתי במלון איך מגיעים לשם. קיבלתי את האינפורמציה, התברברתי קצת, קצת הרבה ובסוף הגעתי. פניתי למשטרה. הם אמרו שכתובת שבידי הינה כתובת ישנה, חיפשו במחשב אמרו לי לחכות בחוץ ולבסוף קבלתי: הדודה מתה לפני שנה אבל הדוד עדיין חי ועבר לגור בכתובת אחרת. רציתי לחזור למלון ולבדוק למחרת אך יד נעלמה משכה אותי לחפש אותו תחת הכתובת האחרת. הלכתי ברחובות מולהיים לפי הכתובת החדשה אבל המקום נראה מאוד מוכר. המשכתי ללכת והגעתי בדיוק למקום בו הוא גר תמיד. אז הוא לא שינה כתובת ולא עבר דירה. בגרמניה שינו לו את הכתובת. אז האם לדפוק על הדלת סתם כך ולהכנס? הרי הוא בןאדם זקן. כן, אני כבר פה והסקרנות אוכלת אותי.

צלצלתי בפעמון ונכנסתי. לא ראיתי אותו כבר 12 שנה עוד מלפני שהבלוג התחיל. היתה הפתעה גדולה אם כי לא גדולה מידי כי מסתבר שאחותי היתה שם קודם. היא ידעה את הכתובת. אני לא... עכשיו מערכת העיכול תעבוד. למה היא ידעה ואני לא? מה היא עוד ידעה ואני לא? נכון. היא ביקרה שם הרבה פעמים ואני לא. גם את מס׳ הטלפון החליפו. זו הסיבה שלא יכולתי ליצור קשר. אבל האם לא נותנים אינפורמציה כזאת בטלפון? אני צריכה לנסע עד גרמניה ולערב את המשטרה? המממ... אז אחותי נמצאת איתו בקשר והיא גם ידעה שהדודה מתה. אז עכשיו גמני יודעת. מה קרה? הרי הוא לא רצה לדבר איתה. טוב היא בטח באה כמוני אבל יש לנו אויב משותף חדש. הלוא הוא האחיין שלו. הוא מכיר את אחותי ולא רוצה לשמוע ממנה או לראות אותה. בסדר גם אותי הוא לא רוצה לשמע ולראות. בשבילו אנחנו אותו הדבר מאיימות על הירושה שלו. הרי אין לו ילדים לדוד וכך אנחנו האחיינים משני הצדדים עוטים על הירושה שלו. הוא לפחות עוזר במה שאפשר. אנחנו האחיות קצת לא יכולות. הדוד אומר שאחותי שקרנית אבל את הירושה יקבל האחיין. לא אני ולא אחותי. 

החגים הסתיימו, שכחתי כבר מהם. גם מהדכדוך. מסתכלים קדימה. עניין המשימות עוד לא נגמר אך רואים את הסוף. המשימה  הבאה היא להציל את האוטו הישן אני לא יודעת איך עושים את זה ואחריה נסיעה לגרמניה בה אני רוצה לשלב חקירה מה קרה לדוד מגרמניה. הדוד מגרמניה כידוע ניתק קשר ונעלם. העניין הוא שאחותי ביקרה אותו. לשם כך אני זקוקה לעוד 24 שעות בגרמניה ואז אברר אם הוא עדיין גר בבית שלו, אם הוא עדיין חי ובכלל.

האמת שהיתה לי התלבטות אם לעשות את החקירה הזאת אבל כאן כשאני רואה את הכתוב אני אומרת ודאי ודאי. נכון שזה יעלה לי קצת כסף אך לפחות אדע מה קורה אדע אם הוא חי ומה מצבו, אם ניתק קשר למה ניתק? האם ניתק ממני בלבד או ניתק מאחותי. 24 שע שם יספיקו. 

יום הולדתו ה-97 חל ב16.1.18

כמידי שנה רציתי לאחל לו מזל טוב אך אויה, לא יכולתי ליצור איתו קשר

מה קרה לו. הוא מת?

ניסיתי ליצור קשר עם בני משפחה, או מה שנותר בכלל מהמשפחה הזאת.

יש לו אחיין שגר בסמוך לו. לא הצלחתי לאתר לא אותו לא את אשתו ולא את בנו.

נאמר לי במרכזיה הבינ לאומית שיש מצב שכולם בחיים אך חסויים

התקשרתי לדודה אחת שהיתה אשתו של בנדוד של אבא והם היו בקשרים מצויינים עם הדודים בגרמניה.

הדודה הזאת היתה גם שכנה של אמא שלי בדירת הקומבינה.

למרבה הפלא היא שמחה מאוד שהתקשרתי, נשמעה צעירה להפליא למרות שנותיה להערכתי היא בת 80 ומשהו; לא היתה לה אינפורמציה על הדוד, היא כעסה עליהם שלא התקשרו כשבעלה מת ובכלל לדבריה הם היו מאוד מוזרים. הוא יקה פוץ שטיפל בה בכפפות של משי. היא לא ידעה לעשות כלום אפילו לא לפתוח גביע שמנת.

התקשרתי לחברה החדשה של אחותי הלוא היא אשתו של בנדוד אחר של אבא. גם לה לא היה מה להגיד אבל ידעה לספר שאחותי בקרה בגרמניה בדצמבר. יש לי חשש שהיא סיפרה להם סיפורים שגרמו להם לחסום את הטלפון. נמשיך לברר.

9.2 - אכן כך. אני אמנם חששתי שהדוד מת. אחרי הכל הוא בן 97 אבל לא כך הוא. מן הון להון התקשרתי למשטרה המקומית בגרמניה ושם נאמר שהכל בסדר הדוד חי. אז הם חסמו טלפונים. השאלה למה