הכל חדש ונוצץ

עוד כמה שנים ישאלו אותך איפה היית כשמיק ג'אגר קיפץ פה על הבמה. נאמר באחד מאתרי העיתונות

אני? אני הייתי בפארק הירקון. במקום שצריך להיות.

כן, מיק ג'אגר כאן. נשבעתי כל חיי שאם הוא יהיה פה אני אבוא. עליו לא אוותר בשום הון שבעולם. אז מה זה 700 שקל?

וכך, בחום של 40 מעלות, אחרי הופעה שלנו שכמעט הפריחה את נשמתי, במכונית עם גלגל מפונצ'ר שמתי פעמי לכיוון הפארק.

מיק גאגר בישראל. אני לא מאמינה. גם כשהוא כבר מקפץ על הבמה בחולצה סגולה נוצצת אני עוד לא מאמינה.

וכמו חלום אני לא באמת מאמינה שזה קרה באמת.

קבלו אותו את מיק ג'אגר עם האבנים המתגלגלות.

ואני חשבתי שב 40 מעלות חום הוא יתפגר על הבמה. אני הרגשתי שאני הולכת להתפגר

אך בסופו של דבר ההופעה, החמסין והנסיעה מחיפה הלוך חזור עם גלגל מפונצ'ר הפכו את הערב הזה לחוויה בליתי נשכחת

 הייתי שלשום בהופעה של deep purple

צבטתי את עצמי אם זה אמיתי. אם זו אמנם להקת הרוק הענקית ההיא שמוכרת לי עוד ממצעדי הפזמונים כשהייתי תלמידת תיכון ולצליליה הייתי רוקדת במועדונים. הכיתוב על מערכת התופים לא נתן מקום לטעות . זו אכן להקת deep purple או סגול כהה כפי שקראנו לה אז ולפני עומדים איאן גילן האגדי, רוגר גלובר, איאן פייס מההרכבים הקודמים ונפקד מקומם של ריצי בלקמור וגון לורד שהלך לעולמו לפני שנתיים מהמחלה האיומה ההיא. כולם כבר לא צעירים כשהיו. רעמת השיער המפוארת של איאן גילן התחלפה בשיער שיבה קצוץ וקצת קרחת אבל הקול אותו קול והרעש אותו הרעש.

לי יש רומאן ארוך עם הלהקה הזאת. בצעירותי שנאתי אותם. אבל ממש. שנאתי רוק כבד כפי שאני שונאת היום מוזיקה מזרחית שהרי חייבים לשנוא משהו. איך שנאתי את השיר הראשון שלהם Hush Hush ,פשוט לא יכולתי לסבול אותו. ככ מכוער, בלי מנגינה סתם צרחות, אני אוהבת מלודיות, שירי אי , מוזיקה קלאסית, פופ רך, מה לי ולדבר הזה

כשהכרתי את בעלי הוא אמר שהוא אוהב את סגול כהה וכלל להקות רוק כבד, לד זפלין, black sabbath ועוד. אוי לא אמרתי לעצמי והרי לנו עוד סיבה למחלוקת. אני לא אוהבת רוק כבד ואת הלהקה הזאת סגול כהה אני שונאת במיוחד אבל אז הוא נתן לי לשמוע את זה

wow זה ככ יפה, ככ שונה....

ואז התחלתי לאהוב אותם, לא מיד רק לאט לאט, כאשר הם ערכו קונצרט לתזמורת וללהקת קצב, והביאו יצירות כמו אפריל או כמו זה

איאן גילן במיטבו, נכבשתי כליל. הלהקה המרעישה הזאת מורכבת ממוזיקאי על. כולם בעלי הכשרה קלאסית שהעדיפו לשיר משהו אחר ולאט לאט הראו את הכשרון שלהם. גון לורד בכלל אהב את באך, איאן גילן השתתף גם בהרכבים נוספים והיה הסולן של אופרת הרוק הנהדרת Jesus Christ Superstar

ועכשיו הם כאן. פעם שלישית או רביעית שהם כאן. היו כאן גם ב2008, 2011, וגם בשנות השבעים, גון לורד כבר מת, עכשיו אני לא אפספס אותם. לא לא. כן, הם הזדקנו, אבל עדיין מרעישים כהוגן ומרעידים את אמות הסיפים. את השירים השקטים והיפים הם לא נתנו. אולי בכלל מותו של גון לורד, האיש הקלאסי שלהם. רוב הקטעים לא היו מוכרים. לקוחים מתוך אלבומים חדשים. כן, הם ממשיכים ליצור אבל זה כבר לא מגיע אלינו. אנחנוו תקועים יותר בביצה המקומית אבל את זה לא פספסנו

וכך התרשמו בנענע10 מן ההופעה. יש בזה משהו

שבוע שעבר הייתי בזמריה עם המקהלה. בגלל זה לא כתבתי למי שתמה והתגעגע (פחחחחחחח)

שותפתי לחדר היתה הבוסית בכבודה ובעצמה. היינו 3 בחדר. במהלך ההכנות פנתה אלי הבוסית ושאלה אם אני רוצה להיות שותפה איתה כיוון שהשותפה הקבועה שלה לא תלון במקום כי זה קרוב אליה הביתה. בסוף היא החליטה כן לבוא כך שהיינו 3. נכנסתי לגוב האריות כך חשבתי לעצמי ובעצם די חששתי מכל העניין כי אני והבוסית לא ממש חברות, לפעמים היא מתנהגת אלי בגסות. עכשיו אני בלב המאפיה. ובעצם זה שידרוג מכונן.

הייתי כבר ב-4 מפעלים של המקהלה וכל פעם הייתי עם שותפה אחרת בחדר. בהתחלה היתה זו נינוצ'קה האיומה. אחכ היתה רוחלה, קצת יותר בסדר אבל מבחינת פופולאריות זו התחתית של התחתית, ואפילו קיבלתי אז הרצאה בתורת הקבוצות והרגשתי מאוד לא נוח. בטורינו כבר מצאתי שותפה יותר מוצלחת. הרבה יותר. אמנם אישה מבוגרת שמתקשה קצת ללכת אך עם זאת לא תולה את עצמה עלי לא מציקה לא נכנסת לחיים, לא נודניקית, יותר פופולארית לב הקונצנזוס אך עדיין לא בפסגה. הפעם הייתי בפסגה.

אז איך זה להיות עם בוסית בחדר? מעבר לזה שהיא הבנאדם הכי שפוי בסביבה וכנראה שזו תכונה נדרשת מבוס טבעי, החדר הוא כמו תחנת רכבת או איזור עליה לרגל. ברור שהחדר ממוקם הכי טוב גם כדי שתהיה נגישות קלה אליו. בא אלינו איש ומגיש לנו קפה שהכין בחדרו. גברת אחת שלא רוצה לחזור הביתה מקבלת מזרון כדי לנוח, אנשי שלומה נכנסים ויוצאים. בערב היא מזמינה אנשים לחדר לשתות קפה. גם אם מישהו אחר מזמין לקפה ועוגה בחדר בסופו של דבר זה נערך בחדר שלנו. בערב האחרון היא הזמינה את כולם. כבר היתה מצויידת עם כיבוד מהבית. כולם כמובן באים ללא עוררין. איך אני בתוך כל זה? כיף לי. הלואי והייתי קמצוץ ממנה אם כי אני זוכה בעקבות השותפות הזאת לריקושטים של פופולאריות. העובדה ששיתפתי פעולה עם כל זה ואפילו נהניתי מעלה את קרני.

גם כשאנחנו לבד אני מוצאת איתה שפה משותפת מה שלא קורה בדרך כלל. כל בוקר אנחנו קמות מוקדם, היא מכינה קפה, אנחנו יושבות על המדרגות בחוץ כדי לא להפריע לשלישית ומקשקשות על כל דבר. על הבעל, הילדים,  הנכדים, המקהלה, בגדים, בריאות ועוד ועוד חוץ מפוליטיקה. פוליטיקה זה מוקש. האמת הייתי שמחה להיות שותפה איתה גם במפעלים הבאים. בתור צופה מהצד זה מעניין ושונה. בתור מי שנמצאת בגוב אריות זה אפילו נחמד.