קצת אחרי שפרץ הרומן שלי עם האיש ההוא יצאתי לרגילה. יותר נכון הוציאו אותי כי הדבר האחרון בעולם שרציתי זה רגילה עכשיו.
אותה עת גם למדתי בבאר שבע במכינה, מתימטיקה ופיזיקה והרי במקצועות האלה אסור להפסיד חומר. מפסידים הרצאה אחת מפסידים את כל המכינה כי ההרצאה הבאה בנויה על קודמתה.
טוב אז נסעתי לבאר שבע, לבשתי את המדים נסעתי בטרמפים כפי שהיה נהוג אז, נכנסתי לבסיס שלי, איך לא הרי הוא שם ואם אני כבר שם אני חייבת לראות אותו.
תחת זאת ראיתי את סגן קצין הקשר. יותר נכון הוא ראה אותי, והוא ראה אותי עם מעיל של חיל האוויר ולא עם המעיל המצוקמק מלא כתמי השמן שקיבלתי בטירונות
"שוב את עם המעיל הזה״ צווח " את נשארת פה"
מה זאת אומרת נשארת פה. אני ברגילה. לקחתי את הרגלים וחזרתי הביתה.
הוא הגיש נגדי תלונה על נפקדות המניאק.
ואני זכיתי במאסר על תנאי
הילכתי אז כמו צל. לא, לא היו לי הצלחות בבית המשפט הצבאי . זה לא פר, לבשתי מעיל מאושר עי צהל, לא עי היחידה שלי, הייתי ברגילה, זה לא פר שבגלל מעיל יפסיקו לי את הרגילה. לא פר, ועוד מאסר על תנאי. באסה.
בינתיים האיש ההוא נעלם מהשטח. כן, אני בצרות אז הוא בורח. כל הכבוד לו . הא?
לא מבינה איך לא שלחתי אותו אז לכל הרוחות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@