4 מלחמות, אותו מודל. מעניין למה התאהבו ככ במודל הזה. מלחמת לבנון השניה היתה כה נוראה וחזרו עליה כבר 3 פעמים בצורה זו או אחרת. מוזר שהיינו כה מזועזעים מהמלחמה הראשונה ולמלחמה האחרונה פשוט התרגלנו... נכון, יש הבדלים מינוריים, במלחמת לבנון שלחו לנו קטיושות ולא היה לנו מיגון, והיא בכלל היתה בצפון, מלחמת חכמי חלם השניה התנהלה אותו הדבר אבל בדרום. בלי מיגון לאזרחים, עם כניסה קרקעית מוגבלת, מלחמת חכמי חלם השלישית הסתיימה בלי כניסה קרקעית ובלי הרוגים. מלחמת חכמי חלם הרביעית כבר התנהלה כאשר יש מיגון לאזרחים, אבל הלכו לנו 64 חיילים, 64 יפי הבלורית והתואר 64 משפחות אומללות, 64 ילדים טובים שמסרו את נפשם לשוא. מעניין. מעניין למה התאהבו ככ במודל הנורא הזה... טוב ברור שזה לא אנחנו. זה האמריקאים. אותה מלחמה רק אפשר להחליף את השמות. אולמרט ביבי חלוץ גנץ עמיר פרץ ברק יעלון, גורג בוש ברק אובמה, קונדוליסה רייס גון קרי, אולי המימשל האמריקאי היום יותר בוטה ופחות צבוע אבל הסיפור אותו סיפור. ורק גברת אחת לא מתחלפת בכל המלחמות. ציפי ליבני. גם התקשורת עלתה מדרגה. פעם רק פיזרו סיסמאות מעצבנות היום כל היום בבבבבבבבבבבב. 24/7. וכמובן שלא היה אז פייסבוק כדי לראות איך התקשורת משפיעה על הציבור. כל המלחמות נראות כמו סרט של רמבו טובים ורעים. טובים שהם לא באמת טובים צבא לבנון , אבו מאזן, ורעים שהם באמת רעים, החמאס חיזבללה. הבטחנו לפרק את חיזבללה לא פרקנו, הבטחנו לפרק את החמאס לא פרקנו, והעולם אוהב או שונא אותנו על פי הזמנה.
את המלחמות האלה אפשר לסכם ב-2 סרטונים חביבים במיוחד
אני מסתכלת בעיתון. עוד תמונות ועוד תמונות של ילדים שיצאו לקרב ולא ישובו עוד. לא ידעו מה זה אחרי צבא לא ילמדו לא יקימו משפחה, או מבוגרים יותר שלא יראו את ילדיהם גדלים וילדיהם לא יראו אותם. הלב כואב על כל אחד ואחד ואני שואלת בשביל מה. האם כל זה היה הכרחי? האם כל זה עדיין הכרחי? כי זה עוד לא נגמר. כל יום עוד חייל ועוד חייל ועוד חייל. פעם זהו מפקד סגן אלוף ופעם זה ילדון יפהפה תכול עיניים. התחלתי עם אחד עברתי ל25, 32, 33, 34, 42 וזה עוד לא הסוף.
אז כן סיפרו לנו על 3 נערים שהחמאס חטף ואז נכנסנו וגלינו את המנהרות והפצצנו והשמדנו ואנחנו רק נזהרים לא לפגוע בחפים מפשע ולא מעורבים ואפילו מטפלים בהם בשדה ובבתי החולים. חברה, מה הולך פה?
במבצע סיני כבשנו את סיני והרצועה תוך 8 ימים. במלחמת ששת הימים כבשנו שוב את סיני והרצועה ואת הגדה ואת הרמה ב 6 ימים 20 יום אנחנו ברצועה. עוד לא כבשנו אותה? 20 יום? מה קורה לנו? איפה הצבא שהיה לנו לפני 50 שנה. טכנולוגיות חדישות תורות לחימה מעודכנות ומה שיכולנו לעשות לפני 50 שנה אנחנו לא מסוגלים לעשות בפי 3 זמן? מה קורה? למה חיילים נהרגים? למה בכלל נכנסנו לשם? הרי זה לא בגלל החטופים. החטופים זה רק תירוץ שלא יספרו לי סיפורים ולא יאכילו אותי לוקשים. אני כבר ילדה גדולה. גם מלחמת לבנון השניה התחילה כביכול מחטופים כאשר היא היתה מתוכננת מראש ורק היה צריך תירוץ טוב ופופוליסטי. ועכשיו אותו סיפור. אלא שעכשיו גמרו למכור לנו חטופים ועכשיו מוכרים לנו מנהרות. מה קרה? לא ידעו שיש מנהרות? ידעו גם ידעו. ולמנהרות יש גם צד ישראלי. עם פעולה מודיעינית טובה אפשר להרוס אותן מהצד שלנו. לא צריך להכנס לשם כדי להרוס אותן. הכל בלוף. אז רק למה מבלפים אותנו?
גון קרי, ארהב, אבו מאזן, החמאס, קטר, מוכרים אותנו בגרוש. הרי גון קרי אמר שאם לא נסכים לדרכו תהיה פה אינתיפאדה שלישית. הוא רק לא אמר שהוא יארגן אותה. חשבנו שהוא צוחק. היא לא צחק הצורר האנטישמי הזה. ארהב התכוונה להבעיר פה את השטח וסוף סוף הצליחה. ועכשיו השלב הבא של התוכנית... רק שאנחנו מתים כמו ברווזים. החיילים שלנו, הילדים שלנו. ככ כואב. עוד ילד ועוד ילד ועוד ילד.....
אנחנו נכנסנו. אנחנו גם נצא. המנהרות לא יושמדו, גם לא הטילים. אולי אבו מאזן יכנס לשם. אולי לא. אולי יהיה שם נמל בעזה. אולי שדה תעופה. לא, לא אזרחי. בסיס ימי לספינות מלחמה ולמטוסי קרב. של החמאס ושל גון קרי. ואנחנו כמו אישה מוכה נסכים... בשביל זה אנחנו הורגים את החיילים שלנו...
איך אומר נחמיה שטרסלר, ושלא יעבדו עליכם.
איך פעם ידענו להלחם...
קרב רפיח אריק לביא מילים: יורם טהרלב לחן: צבי בורודובסקי
באנו שחורים כפיח באנו קרועים אבל, אנו אחרי רפיח כמו שרצית טל! מול האוייב הגחנו מי שנפל, נפל. על הנופלים פסחנו, רצנו קדימה טל!
בחמישי ביוני גדוד השריון פרץ באש ודם אל הקרב יצא באש ודם את פניו מצא!
קרב אל עריש מולנו איש את ליבו ישאל מי יכסה עינינו פיח קרבות או טל? את הנופלים נניח הם לא יודעים אבל, אנו אחרי רפיח הם לפנינו טל!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@
