לקראת פסח כל הציפורים חוזרות אל הקן
וכך יצא לי להפגש עם אחד מידידי שהיה איתי באמריקה הרחוקה
איזה יאוש...
הוא התחיל לספר לי מה עבר עליו במשך השנים
איך הוא התחתן, איך הוא נפרד, איך היה תהליך הפרידה ואיך הוא היה נרדף
איך המשטרה ביקרה אותו, איך הוא הפסיד כסף, איך אשתו האיומה מתנהגת עם הילדים, איך הוא נפרד מחברים...
זה היה נורא. נורא לשמוע. כאילו הכל שחור. לא היתה פינה אחת נעימה בסיפורים שלו.
רציתי לתפוס את מטלטלי ולברוח הכי רחוק שאפשר אל העולם הנעים הזך והטהור שאני חיה בו.
כן, זו היתה ההרגשה. למרות שאני מקטרת פה הרבה עדיין לא הגעתי לבור התחתיות הזה שהוא הגיע אליו
כמה עמוק אפשר לרדת.
פתאום נכנסתי לעולם של תככים, לעולם של סמים, לעולם של פשעים, לעולם של חולי נפש, בגידות, ומה לא? עולם כה זר לי ומוזר. אפילו הפייסבוק נראה יותר נקי. גם אם יש לי בעיות בחיים אצלו זה פי שבעים ושבעה... וזאת האמריקה שאני ככ רוצה לחיות בה. פיכס.
עכשיו צריך לנער את האבק ולהמשיך להכין את הפסח
לא יודעת... סיפורים כאלו משביתים אותי לגמרי