הכל חדש ונוצץ

ושוב פעם ב-4 שנים זה קורה. מה כבר עברו 4 שנים? מסתבר שכן ואפילו קרו המון דברים ב-4 שנים האלה. רובם לא הסבו לי אושר גדול. אבא מת אז ואז אחותי התחילה להשתלט על אמא, לרוב מאחורי הקלעים עד שיצאה עם עובדה מוגמרת. במשך הרבה זמן הן חיפשו דירה. עד שאמא הודיעה לי שהיא עוברת ושאלה אותי מה דעתי. אבל למעשה היא פעלה ללא לאות כל הזמן, אחותי. אני זוכרת שבקרתי את אמא וחשבתי: הנה אני רצה וקופצת ואת בקושי זזה. אבל היום אני כבר לא רצה וקופצת. אני בקושי זזה והיא לא זזה בכלל. רק הנבלה הזאת זזה כרגיל וזה מטריף את דעתי. אני מקווה שב-29 לפברואר הבא גם היא תפסיק לזוז. אמן.

בינתיים זה 29.2.2016. הוא רק התחיל. חבל שהתחלתי אותו עם המשפחה שלי. משפחה. יש לי רק אחות וגם זה אין לי. חצי מת חלק לא מתפקד ועל אלה שחיים איני יודעת דבר. רק אני והבנים. וכך אני מתחילה את היום המיוחד הזה. אז נעבור לפרוזה.

השעה 00:40 והבית נם. החתולות ישנות סוסון ישן חייזרון עובד ובקרוב גמני הולכת לישון. עם הipad. מאז אני חולה אני הולכת לישון עם הipad. עם facebook, candy crash, ושאר ירקות. גם עם משקפי קריאה. סוגרת את הדלת מפני החתולות ונמצאת בעולמי הקסום. הלילה יש אוסקר. חשבתי לראות בסוף ויתרתי.

בוקר טוב בוקר טוב. הדלת עדיין סגורה. אני עדיין במיטה. לפני שחליתי כבר ב-6:00 בבוקר הייתי על הרגליים. כותבת את עצמי לדעת. עכשיו כל בוקר צריך להקים אותי בכוח. רק העצבים מקימים אותי. סוסון יצא לעבודה. ביקש שאביא לו תרופה נגד אפילפסיה. אני אקום. יש לי מה לעשות היום. החייזר עדיין במיטה. כרגיל מדבר בטלפון. לו אין נקיפות מצפון על כך שהוא במיטה.

זהו. אני קמתי. חייזר עוד לא. עיתון. שחור ופתור. סודוקו. כמו פעם. רק שקמתי בסביבות 10:00.

11:00 יצאתי לדרכי. כמו כל יום התלבטתי מה ללבוש. העניין עם הלבוש זה קטסטרופה אמיתית. קניתי לסוסון את התרופה, הלכתי לקופח כדי להוציא דוח על מצב רפואי. אני צריכה את זה להשתלות ומשם לגרנד קניון. קניתי לי iphone סוף סוף אודם ואיפור לעינים. כמו כן נסיתי שוב מולטיפוקל במקום אחר. בשנה שעברה החייזרון הצטרף אלי למן נסיעה כזאת. הוא היה לוקח אותי לבית מרקחת לקופח לגרנד קניון, השנה אני לבד. זה לא אומר שאני בסדר. אפשר גם לבד אבל עם מלווה זה יותר נעים. לא יודעת מה לומר על זה. קנחתי במרק אצל פרנגליקו חזרתי הביתה ב-3 ומשהו. אף אחד לא בבית.

סוסון חזר הביתה עם מצרכים והלך לישון

גם חייזר חזר הביתה אכל משהו ומיד הלך

6 עם עודד בן עמי. 8, די עייפתי ביי.

זוכרת את היום הזה כמו אתמול. סוף הקיץ. עדיין חם והולל אבל משום מה תפס אותי דיכאון שלא הרפה. הקיץ נגמר. לא היו כל סממנים שהקיץ נגמר אך הוא נגמר לי באותו יום. היתה זו שנה רבת הוללות. שנה ראשונה ברחובות קיץ ראשון ברחובות הייתי נשואה אך לא היתה לזה כל משמעות. הייתי הולכת לבריכה של המכון. בלי הבעל. הבעל היה שורף את עצמו במעבדות ואני שרפתי את עצמי בבריכה. אם הוא כבר היה בא היה עושה מן פרצוף חמוץ כזה. ואני רק התרגזתי. אולי תתהולל כמוני. אולי נתהולל ביחד. הוא לא רצה אז התהוללתי לבד. לא לבד - עם החברה. וזה הרגיז אותו יותר. ואז פתאום בלי הודעה מוקדמת היה הסוף של העניין הזה. לא היה לי רכב. הייתי הולכת ברגל בחום מרחק לא קצר. ופתאום כל הכיף הזה עבר. ממש מוזר אבל בלתי נשכח.

היום גם אני מרגישה שזה נגמר. אני יודעת שהרבה קיץ עוד לפני אך בכל זאת הגיע הזמן לחשוב על החורף. לא רק אני חושבת עליו. הצפורים החלו לנדוד דרומה, אנשים מתגעגעים לגשם ואני חושבת לא ניצלתי את הקיץ מספיק. הוא התחיל מאוחר השנה, בימים הכי קיציים לא הייתי פה. ובכלל אני לא מנצלת טוב את הזמן. לא, אין לי את אותה תחושה של הדיכאון ההוא. אני משום מה מבינה אותה. באמת הקיץ נגמר והסתו מתחיל. אף אם לא רואים את זה מרגישים את זה. החצבים כבר פורחים, מישהו נזכר בשיר תשרי. עוד משהו מדכא, באמריקה גשמי הקיץ הסוערים הופכים לגשמי חורף מתמשכים. זהו רבותי זה נגמר.

יש לך רישיון? באיזה גיל קיבלת אותו?
יש לי רשיון מגיל 23

כמה שיעורים עשית לפני הטסט? וכמה טסטים עשית?
35 שיעורים עברתי טסט ראשון וגם בארהב עברתי טסט ראשון בלי שיעורים

מי היו המלווים שלך בחצי השנה הראשונה?
בתקופה שלי לא היו מלווים

את אוהבת לנהוג? את חושבת שאת נוהגת טוב?
אני נוהגת מצויין אבל אני לא אוהבת לנהוג

את נוהגת בהילוכים או על אוטומט?
כרגע אוטומט

יש לך רכב משלך? באיזה רכב את נוהגת הכי הרבה?
שלי שלי ורק שלי

איזו תחנת רדיו מושמעת אצלך הכי הרבה?
גלגלצ

בכנות, את נוהגת במהירות המותרת?
עבור

עשית פעם תאונה?
כן

מה את נוהגת 'לומר' לאנשים שחותכים אותך בכביש?
לא חותכים אותי. אבל עם קצת שוביניזם מפריעות לי נהגות הססניות

אבל האמת- צבע האוטו משנה?
אני חושבת שמטלי יותר יקר לתיקוני צבע. הגודל קובע יותר

היום 20.8.14 זה התאריך של הטסט לאוטו. עשיתי לו את הטסט לא עבר. באסה. יש כמה תיקונים וזה לא בחינם. האוטו בן 19 שנים ונמצא ברשותי יותר מ13 שנה. טפו טפו. עוד מעט רכב אספנות. זהו אוטו אמריקאי גדול. עד היום יש לו ביצועים מרשימים, נוח מאוד ושוב טפו טפו.