הכל חדש ונוצץ

לפני כמה זמן פגשתי את שלומציון. הדברים שהיא אמרה לי לא נותנים לי מנוח

- אין דבר היא עוד תצטרך אותי (אחותי)

- היא לא תצטרך אותך. בשביל מה היא תצטרך אותך?

- אני יודעת... אולי תהיה חולה או משהו

- בינתיים את חולה

נכון. צודקת היא בריאה ואני חולה. היא גם צעירה ממני. אבל איך אומרים דברים כאלה? מה היא חושבת שהיא? 

אישה רעה. אישה כל כך רעה ומתנשאת. למה בכלל אני מדברת איתה? תמיד יש לה משהו רע להגיד לי. אפשר לחשוב שהיא ככ מוצלחת וחייה מזהירים. אני זוכרת שתקפה אותי על שאני לא עובדת. בסוף פיטרו אותה והיא נכנסה לדיכאון עמוק שדרש אישפוז. בעלה נעשה אז כולו לבן. מסכן. היום יש לו אלצהיימר. הוא כבר לא נוהג. הוא כבר לא בא לבריכה של הטכניון. היא נאלצת לנסוע בתחבורה ציבורית. אך עדיין מתנשאת ומפזרת רוע. כן. גם היא צריכה אותי. היא היתה צריכה טרמפ הביתה. כל כלב בא יומו. אני צריכה להמנע מלדבר איתה. למה אני בכלל מפתחת שיחה עם השטן הזה. אפילו לא ללכת לבריכה של הטכניון. לא עכשיו ולא כשתפתח. רק שם אני פוגשת את היצור הנאלח הזה. איכס. 

ובאשר לדברים שהיא אמרה לי. לעולם אין לדעת מה יהיה. אנחנו לא נעשות צעירות מיום ליום. התקווה שלי היא שאחותי תצטרך אותי. שהיא תצטער על כל מה שעשתה. יום יבוא ויהיה כן. אולי הוא לא יבוא לעולם אך לא מטומטמת כמו שלומציון יכולה לומר דבר כזה

שאלוהים יסלח לה

זה סיפור אופייני לי שימחיש לי למה אני מסתבכת ואולי במטותא מכם תאמרו לי כיצד להתנהג אחרת

סוסון רצה לנסוע לקנות לעצמו תרופה. האוטובוס לא הגיע והוא חזר הביתה עצבני. ניסה שוב מאוחר יותר ושוב חזר הביתה עצבני. מה קרה הפעם? הוא שכח את המסכה. נו באמת. סוסון קרע את המסכה והפטיר: אני לא נוסע. זהו. אני לא נוסע. ומי יקנה את התרופה שאלתי. זהו. אין תרופה. לך לקחת את התרופה. לא. לך לקחת את התרופה כי יהיה לך התקף כמו פעם. אני לא לוקח את התרופה. אם אתה לא לוקח את התרופה אני לא הולכת איתך לבריכה. אז אל תלכי. הגיעה השעה ללכת לבריכה, סוסון התלבש ונסע לבד. אני נשארתי בבית.  אז מי נענש? 

חשבתי מה אני עושה עכשיו בסוף הלכתי לבריכה של הטכניון (אחרת). אין מצב שאני נשארת בבית. הלכתי לבריכה קניתי את התרופה והלכתי למספרה. כל הפעולות האלה אין להן הסבר. למה בכלל הלכתי לבריכה, למה אני קניתי את התרופה ולמה הלכתי למספרה. טוב אולי אסביר זאת לעצמי. למספרה הייתי חייבת ללכת במוקדם או במאוחר היא נמצאת ליד בית המרקחת הוא זקוק לתרופה ולא צריך לשחק כאן משחקי אגו. והבריכה זו בריכה וזה כיף זה הכל. גם אם לא עושים שם את הכל.  

בבריכה פגשתי את שלומציון וכרגיל עשתה לי הרגשה רעה. בעלה כבר חולה אלצהיימר והעניינים מייגעים מה שלא הפריע לה לשפוך את הארס הרגיל שלה

שוב הלכתי לבריכה של הטכניון שוב פגשתי שם את שלומציון שוב שוחחנו על הנושא האהוב על שתינו המשפחה שלי.

- את ניהלת רומן עם בעלה של אחותך

- אני ?????

- זה מה שאמא אמרה

- כן, היא קראה לו חבר שלי. אני לא יודעת מאיפה היא המציאה את זה. נכון שהצדקתי אותו אבל מכאן ועד לנהל רומן? אני לא מופתעת. אמא סיפרה עלי הרבה סיפורים והפיצה בכל מקום.

- אני שותקת

- את שותקת אבל את לא היחידה שאמא סיפרה לה את זה. לכל החברות שלה היא סיפרה את זה ועוד סיפורים. איזה מפלצת עשו ממני. כולן מתות כבר.

- איזה מזל

ואני חשבתי כבר להתפייס עם הזיכרון של אמא. לעולם לא.