מי שחושב שרק המשפחה שלי מעסיקה אותי טועה בגדול. המשפחה זה לבלוג
כל יום יש משהו אני כבר לא זוכרת מה. בטח אני לא זוכרת מה היה, בלקניצה, כנס פוליטי של הימין, כן חזרתי לפעילות אין ברירה, פיזיותרפיה, עבודה, מספרה, חזרות מקהלה, מפגש מקהלות ולפני עוד פסטיבל ווקליזה, הופעה במסגרת הפסטיבל על כל ההכנות, מיק ג׳אגר ואני עוד לא יודעת איך אני מגיעה אליו או חוזרת ממנו והכל ביום חמסין, כך מבטיחים החזאים, ולמחרת עוד פסטיבל מקהלות, אולי אחכ אפשר לנשום אם לא אצטרף לטיול דובדבנים ברמה. חלק גם מעמיס אמוציונלית...למשל בלקניצה...
הייתי רושמת על זה פוסט בשם שוברת לבבות קטנה.... אבל נעזוב
מידי כמה חודשים יש מפגש בלקניצה בשבת. החוג מתקיים כאשר יש לי חזרת מקהלה.
הפעם לכבוד 30 שנה לבלקניצה היה אירוע גדול בהיכל הספורט רוממה בליווי נגנים
את מי לא פגשתי שם, את כל ההיסטוריה שלי מהרגע בו הזזתי לראשונה את הרגלים עד היום את דר ד׳ זה של האצבע ואת ראש העיר וחברת מקהלה שאחייניתה רוקדת קבוע ואמא של ילד אחד ששרת עם בני ונפגשנו בבסיס מתחת לפרגולה, זה מהיום, כמה רקדנים מהעבר שעם אחד מהם יצאתי קצת וזה לא הלך ועוד אחד שיצאתי איתו בתקופה מאוחרת יותר ודי פגע בי במפגש הבלקניצה הקודם, כאשר היה בזמנו בן זוגי לריקודים ולעוד כמה עניינים ובפעם האחרונה הוא התחיל לרקוד אתי איזה ריקוד זוגות ועזב אותי באמצע בטענה שאני עוצרת אותו... פעם הוא היה הרבה יותר עדין וסבלני אלי, ועוד אחד שתמיד בא אך כבר לא יכול לרקוד כי קטעו לו רגל בגלל סכרת ומי שהדריך את החוג ברחובות והיה רקדן בחסד, היום הוא מדדה על קביים, אירוע מוחי כך אומרים. סוסון גם בא אתי ועשה קצת קונצים...
אבל הכי מעניין היה לפגוש את מ׳.
את מ׳ ראיתי כמה פעמים בודדות בחוגים שונים. הוא איש קטן צנום, כך הוא היה פעם וכך הוא היום. הוא היה רקדן מוביל בזמנו, וגם היום, יחד עם עוד 2 צנומים וקטנים וקלילי רגלים. הוא הזמין אותי לרקוד כשבקושי ידעתי להזיז רגל. הוא לימד אותי לרקוד נכון, כלומר את הצעדים הנכונים עם הניואנסים שרק רקדן טוב מקפיד עליהם ולא מחפף. אחרי הריקודים הוא היה מזמין אותי לקולה ורק אז שתיתי קולה ולשבת עם החברים. אחכ הלכנו הביתה. הוא ליווה אותי ברגל עד הבית. ליום הולדתי הוא הביא לי את קט סטיבנס.
אבל יום אחד ישבתי איתו בבית קפה גם כן לפני או אחרי חוג ואז בא מישהו ואמר: זה החבר שלך? הוא לא חבר שלי אמרתי. יותר הוא לא רקד אתי ולא ליווה אותי הביתה....
וכך עברתי לי לתלאביב, הכל נשכח, הייתי פוגשת אותו בחוגים, מדברים קצת, זהו. אני התחתנתי הוא התחתן אני עשיתי ילדים הוא עשה ילדים אני התגרשתי הוא התגרש. סטנדרטי.... בכלל לא חשבתי עליו.
...והמוזיקה מתנגנת לה, הנגנים הבולגרים מנגנים את sedi donka, אחד הריקודים האהובים עלי, ועוד ריקוד נשים בולגרי מקסים... אני רוקדת לצידו, פתאום מישהי נכנסת ביננו עוזבת לי את היד ומוציאה אותי מהמעגל. כן, מחוות נשיות קטנות. אני עוברת לשורה אחרת. היא מבינה שהבנתי ומתנצלת. אנחנו מתיישבים, מ' נותן לי חיבוק קל וידידותי
תמיד שמרתי עליך, הוא אומר לי, תמיד שמרתי עליך, גם עכשיו, תמיד אהבתי אותך, את עברת לתלאביב שברת את ליבי, אני פספסתי אותך, לא רציתי ללחוץ...
אני יודעת שאהבת אותי, עניתי, אבל אז לא ידעתי, לא הבנתי כלום, אני זוכרת שלווית אותי הביתה, שלימדת אותי לרקוד, רק מאוחר יותר הבנתי, מאוחר מדי. ככה זה לא הבנתי שאוהבים אותי. הרבה לבבות שברתי אז. ולא ידעתי את זה. רק לאט לאט אנשים הודו שהם אהבו אותי אך פחדו לגשת אלי, וכך התחתתי עם האדם הלא נכון, התחתנו עם האנשים הלא נכונים וכך הגענו עד הלום. לו הייתי מתחתנת עם מי שאהב אותי....
א' הרקדן שעזב אותי באמצע מתקרב עם חיוך
לך מפה אני לא מדברת איתך, אני אומרת
הוא ממשיך לחייך
לך מפה אני לא מדברת איתך. אתה יודע מה הוא עשה לי? אני אומרת למ'
היא היתה אהבת נעורי , אמר לו מ' ואני שומר עליה
א' עושה פרצוף ומסתלק. בינגו
תרקדי קצת, זה יועיל לבריאות שלך, אומר לי מ',אני ככ שמח שפגשתי אותך, מי חשב שאבוא לכאן ואפגוש אותך, נשאר בקשר
מיד עם הגיעי לאמריקה, היום לפני 26 שנה, חיפשתי חוג לריקודי עם, במקום זה שהיה בארץ
הגעתי לראשונה לחוג בJCC לא הכרתי שם אף אחד, בעצם היתה שם מישהי ששיחקה אתי ברידג׳, אחת פרסית והיא בכלל לא באה לרקוד. עמדתי בצד, צפיתי ברוקדים. אט אט ניגש אלי בחור תימני חביב. למה את לא רוקדת , הוא שאל. כי אני לא יודעת את הריקודים האלה, בארץ רוקדים אחרת. בואי תצטרפי, הוא אמר, אבל אני לא יודעת. לא חשוב , הוא אמר. הצטרפתי. את רוצה לבוא איתנו לשתות אחרי הריקודים? כן, למה לא. חזרתי לפינה שלי בצד, ניגש אלי איש מבוגר, התחיל לדבר אתי לשאול שאלות, את רוצה לרקוד אתי? כן, למה לא? אחרי הריקוד הוא ניגש לאיזו בחורה. תכירי זאת שרה׳לה והיא בהריון. שרה׳לה הזאת הפכה לאחת מחברותי הטובות ביותר. כזאת שאפשר לספר לה הכל וגם היא מספרת הכל. שיחה ראשונה היתה כמה קשה לנו באמריקה עם האנגלית וגם אחרי שנתיים זה עוד קשה והכל קשה. כשנגמר החוג הלכתי עם החברים לשתות וכך היה מיום שהגעתי לאמריקה עד היןם שחזרתי משם.
למרות הכל לא הרגשתי פופולארית במיוחד. זו אולי היתה קבלת פנים חמה אך לא יותר מזה. אני הייתי רק באה לחוג הולכת הביתה ושוכחת ממנו אך היו רבים שהיו פעילים יחד מחוץ לחוג. הם היו עורכים מסיבות, בחגים, באירועים שונים כמו יומולדת, לידה ולפעמים סתם ככה ואותי לא הזמינו. היטב חרה לי הדבר בעיקר כששמעתי ששרה׳לה כן מוזמנת. אולי היא מדברת אתי על הכל אך לא על זה.
עד שיום אחד, אני באמת לא יודעת מה קרה בדיוק והכל השתנה. קרו שני אירועים , די קרוב לחזרתי הראשונה ארצה, אני לא יודעת מה קדם.
באחת הפעמים שהלכנו לשתות אני יצאתי לרגע וכשחזרתי הם הלכו. השאירו את המעיל שלי והלכו. האמת שלא ראיתי בזה שום דבר יוצא דופן. זה לא נעים, זה מעליב אך אני רגילה שככה מתייחסים אלי. אבל לפתע הם התחילו להתנצל, אחד אחד. זה היה לי ממש מוזר שמתנצלים בפני. זה גם פתח לי קצת את העיניים. מכל מקום זה היה נחמד והתקבל בברכה.
אירוע אחר היה שהזמינו אותי למרתון ריקודים בפוקונוס פנסילבניה. אני מאוד חששתי ללכת אך זו היתה חוויה מהסרטים. היתה שם אווירה משגעת בעיקר סביב שולחן האוכל. שירים תיפופים עם מזלגות צלחות וכל הבא ליד, ממש מטורף ונפלא. נסעתי לשם עם אחת רוזן. היא נסעה אני ניווטתי. בסוף הנסיעה היא אמרה: מעולם לא נסעתי עם אחת כמוך. כולן נודניקיות כל הזמן רוצות לעצור לפיפי אוכל ואת עזרת לי להגיע. בלעדיך הייתי מתברברת. וואו. חזרה נסעתי עם אותו תימני מההתחלה. היה כיף להיות בחברתו.
כאשר מישהו מהם מתפרסם או אני רואה עליו כתבה בעיתון אני מתנפחת מגאווה.
כן, אני מכירה את העיתונאית הזאת ואת איש הצבא הזה למדתי איתו בבצפר ובעצם אנחנו מכירים מהגן ואת עורכת התוכניות ההיא אני גם מכירה.
אבל את האיש הזה אני מכירה ויש לי בחילה ממנו.
יצאתי איתו פעם. הוא היה הבןזוג הראשון שלי בריקודי עם. הכרתי אותו באוניברסיטת חיפה. הוא למד עבודה סוציאלית אני למדתי אמנות. ריקודי עם היה במסגרת ספורט חובה של האוניברסיטה והוא היה שם. היו רק 2 בנים בחוג הזה ואני זכיתי לתפוס בנזוג בן.
אחכ הלכנו יחד לטכניון לריקודים וגם יצאנו קצת
לא זוכרת ממנו הרבה אבל נפרדנו. הוא לא רצה לשלם עלי, הוא היה קמצן ואני לא הייתי מוכנה לצאת עם מי שלא משלם עלי. אני חושבת שבגלל זה נפרדנו אבל לא בטוח. היה בו משהו מוזר שקשה היה לי לעמוד עליו. אני זוכרת שיצאנו יום עצמאות אחד למדורה עם חבר'ה. זו היתה הפעם היחידה שיצאנו עם חב'רה. תמיד לבד. לבית הגפן לבד, הוא פעם הזמין אותי לארוחת ערב אליו הביתה. הוא היה בשלן מעולה אבל בילוי בבית לא היה אטרקטיבי בשבילי מה שגם לא קרה כלום. המון זמן לא קרה ביננו כלום וגם זה היה לי מוזר. לרוב לא היתה להם סבלנות. במקרה הזה אני איבדתי את הסבלנות.
לפני זמן מה נעצר פקיד סעד בחשד לתקיפה מינית של נער בן 14 . זה היה הוא. הבנזוג הראשון שלי לריקודי עם. איכסה. לפחות שמתי לב כבר אז שמשהו לא לגמרי בסדר איתו.
עכשיו זה הנושא החם
אם המערכת תבקש ממני לנקוב בשמותיהם אעשה זאת בשמחה
לבקשת המערכת אני מוסיפה את השמות. רק שלא יחול עלי חוק לשון הרע
העיתונאית המפורסמת היא נרי ליבנה
איש הצבא הוא המומחה שלנו למודיעין יוסי קופרווסר שהיה תמיד תלמיד מצטיין
עורכת התוכניות היא דלית עופר מגלגלץ
מפורסמים נוספים הם רם תדמור יעל אופנבך ועמרם מיצנע
ואם כבר אז גם את ההורים של עומר ואביב פרנקל
ואת משפחתה הישראלית של נטלי פורטמן
את כולם אני גאה להכיר
והרקדן הפדופיל הוא יוסי דיאמנט שאני מצטערת שהכרתי אותו בכלל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@