הכל חדש ונוצץ

ביקרתי השבוע את בני במבשרת ציון. מה אני אגיד חמוד אבל זה לא זה. רחוק מכל מקום. רחוק מהאוניברסיטה העברית בירושלים רחוק מהפקולטה לחקלאות ברחובות. נכון זו היתה פשרה בין בני הזוג אבל זה גרם להם למצב של לא פה ולא שם. נישט אהין נישט אהר כמו שאומרים בשפת אמי ימח שמה עליה השלום. (תיכף). אבל חוץ מזה זה חמוד. דירה קטנה סלוןמטבח, חדר שינה ושירותים. מספיק כדי לחיות די ברווחיות לארח ולהחזיק חתולה. חבל רק שאין להם מזגן. מה הם חושבים שם בירושלים שלא חם שם? נכון שיותר יבש אבל חם באופן בלתי נסבל. הסביבה נראית איכותית למרות שמבחינת גיל התושבים זה גם לא מתאים. הם צריכים חברה סטודנטיאלית ושם יש משפחות של זוגות צעירים עם ילדים.

טוב, הגעתי באוטובוס, הלכנו למסעדה בבית זית - מסעדה צמחונית עם דגים. היה טוב ומיוחד, חזרנו הביתה פטפטנו אחכ עשיתי סיור קטן באיזור - נחמד, יש להם הכל מתחת ליד. סופר, תחנת אוטובוס. וחזרתי לחיפה. 

אני לא יודעת אם להתייחס לזה או לא ואם זה היה בכוונה או לא אבל ההיא לא נראתה כמעט בשטח. באתי היא אמרה שלום והלכה ללמוד. כשחזרנו מהמסעדה היא ישנה ואחכ לקחה את הרכב לקופת חולים אמרה להתראות אם לא נתראה, אמרנו שנחכה לה אך היא התעכבה יותר מידי וחזרה רק כאשר עזבתי. מצד אחד נכון שבאתי לבקר אותו ואין לי כלל עניין בה. מצד שני נראה לי העיכוב מכוון והיא עשתה הכל כדי לא להיות בבית ולהתחמק. 

***

ככה כשהגעתי בעמדי בתחנת האוטובוס מחכה לבחור שיקח אותי הגיע טלפון מהבן של העורכת דין. יש לו את המסמכים. הדירה של אמא שלי ניתנה במתנה לאחותי באוגוסט 2013. Ok היא היתה אז בדירת הקומבינה. אז אני לא יכולה לטעון שלא היתה צלולה. אבל מה קרה אז? בדקתי בבלוג. כן, כן זה היה בתקופה שאחותי גילתה שהדירה של הדודה היא בעצם הדירה שלי. אני מניחה אם כך שהיא איימה על אמא שתזרוק אותה מהבית אם הדירה שלה לא תעבור אליה. זהו.

היה לי עוד משפט. ב-26.1. עד היום אני לא מסוגלת לתאר מה הלך שם. אני מתוסכלת והמומה.

השופטת התהפכה עלי. לגמרי.

זה בעצם היה צפוי. הרי אחותי רצתה להחליף אותה כי היא נוטה לצדי

צפוי צפוי אבל בכל זאת מפתיע ולא נעים בלשון המעטה.

מיד על ההתחלה היא תקפה אותי. ׳למה לא הוצאת את הכסף׳?

כי בכל מקום צריך אותה והיא לא באה

מה הבאת להם

אני לא זוכרת. את כל המסמכים שצריך. כאמור היא לא באה. הם אמרו שיפנו ליועץ המשפטי של הבנק וזה לא אישר

אני רוצה את זה בכתב

אין לי את זה בכתב. זה מה שהם אמרו

פעם ראשונה אני שומעת על דבר כזה. והיו הרבה שהציאו את הכספים.

אחכ עברה לדירה ולמסמכים. מסתבר שאחותי כן הוציאה את מסמכי הדירה. רק את המסמכים הרפואיים של אמא היא סירבה להוציא

למה אתם רוצים את המסמכים הרפואיים - שאלה השופטת בתוקף

כי את ביקשת אותם גבירתי - כך היתה צריכה להיות התשובה אך במקום זה היתה אחרת. משהו העוסק בצלילות דעתה של אמא. הפעם העו״ד ענתה...

יותר הייתי מוטרדת מההערות שלה שלא נכנסו לפרוטוקול. והיו הרבה כאלה. היא דיברה על הדירות של אחותי אותן השיגה בכוחות עצמה, היא אמרה שלדעתה מגיעה לאחותי דירת ההורים כי אני קבלתי את הדירה של הדודים. שוב חזרו לעניין הדודים שלא מוזכרים כלל בצוואה, ואף נדרשתי לפייס בינה לבין הדודים כאילו שאני גרמתי לכל הפרוד שלהם. השקר הזה נסחב יותר מדי זמן ואף אחד לא מתייחס לזה כאל שקר. ממש הזוי

העורכת דין אמרה לי אחכ אל תדאגי הכל הצגות

אולי. אני זוכרת הרבה מקרים שהתהפכו עלי שלא היו הצגות כלל. אבל הייתי צריכה לצפות שזה מה שיהיה אחרי שאחותי בקשה להחליפה. לא צפיתי.

אני מקווה שהעוד צדקה הפעם. אני לא ככ מאמינה. 

לפני שהגעתי לבית המשפט היתה לי תאונה קטנה עם האוטו. נסיתי להחליף מסלול ונתקעתי במישהו. שפשפתי לו טוב טוב את כל צד ימין ואילו אצלי נפגע פנס איתות. ככה זה. מתחילים גרוע גומרים גרוע. זה היה הקדימון לכל המשפט ההזוי הזה. ובשביל זה אני משלמת ככ הרבה כסף

עוד מעט נובמבר. עוד מעט יהיה משפט. אחותי היתה צריכה לכתוב תצהיר עד 16 לספטמבר. היא דחתה את זה בשבוע. כאילו לא היה מספיק זמן. אני צריכה לכתוב חודש אחרי. טוב אז כתבנו. אחותי שוב חוזרת על סעיף 9 ההוא. העורכת דין שלי מצדיקה את הגשת ההתנגדות ולי יש הרגשה שטוחנים מים ולא מגיעים לעיקר. הרי יש כבר החלטה לגבי סעיף 9 אז איך חוזרים עליו שוב? לא מבינה את אחותי לא את העוד שלה ולא את העוד שלי. היא מכניסה גם את הדירה של הדודה טוענת שאבא העביר לי אותה. לא משנה אנחנו הרי דנים בצוואה והדירה של הדודה לגמרי לא מוזכרת שם. אני מוסיפה לתצהיר קצת מהסיפור האישי. כבר שכחתי מה הוספתי. לא יודעת. הכל נראה לי פרטץ.

אני מתחילה לשאול שאלות. על מה היה בעצם המשפט הוא כבר היה על הסעיף הזה למה שוב? היא עונה לי שהוא היה על צו עשה. מה הוא אותו צו עשה? זה צו שמורה לבצע את הצוואה. אז למה בעצם הוא לא בוצע? כי היה רבע; תלכי לבנק שיאשר שאת מקבלת רבע מהחשבונות ולא חצי. תביאי לי אישור. לא חובה. רצוי. אוקיי. בינתים אני עוברת אתה על התצהיר של אחותי, מוסיפה משלי done. 

אני שוב הולכת לבנקים. היא שותפה רק בחשבון אחד. לא בכולם. האם הסירה את השותפות? אז אפשר לגשת לבנק ולחלק את הכסף. רק שסעיף 9 הזה אומר הכל שלה, אבל השופטת כבר דחתה את זה אז... לא יודעת. ומה עם הדירה של אמא? זה נושא נפרד. או שלא. אני כבר לא יודעת כלום. או שאני כן יודעת ומבלבלים אותי.