הכל חדש ונוצץ

היום 7 שנים לאירוע. 7 שנים עברו ככ מהר. לא. לא שכחתי. ציפיתי שאשכח מזה מהר. לא אשכח מזה לעולם...

אני שוכבת עכשיו במיטה. עוד מעט אקום

אז איך אני היום? לא משהו. יש לי הרבה סחרחורות וחוסר שיווי משקל יותר מבעבר אני חושבת. יכולתי פעם ללכת על הגשר בפארק אפק היום אני פוחדת שאפול ממנו. הרבה פעמים אני לא מרגישה טוב. מן לחץ שכזה. נדמה לי שזה סוג של דמנציה. כלומר אני לא מרגישה טוב אך על פני מופיע מבט חלול שכזה. האמת שיש הבדל איך אני מרגישה מפנים ואיך אני נראית. חשוב מאוד להצטלם או להביט בראי. סרטון מראה את זה הכי טוב. כלומר דמנטי לא יודע שהוא דמנטי. על פניו העולם מסתובב כרגיל אבל כשאני רואה איך אני באמת זה מזעזע. 

2 אירועים מאוד החלישו אותי. האחד האצבע השבורה ברגל והשני מתיחת הרצועות. שניהם ברגל השמאלית. הרגל הטובה. הבריאה. אולי מכאן הסחרחורות. לא בטוח. בנוסף אני צריכה לעבור ניתוח קטרקט בעין ימין, יתכן אחרי המסע לאירופה. בגלל זה אני רואה כפול. אולי. אני סובלת גם משלפוחית רגיזה. יתכן שגם זה תוצאה של האירוע. הכי גרוע זה המצב הנפשי. חוסר סבלנות מטורף. אני חייבת לעשות משהו אחרת אשתגע. 

זה המצב בכללי. כדאי לבדוק שנים קודמות לראות איך המצב התפתח. לי הוא נראה יותר גרוע. לא בטוח. 

איך נגיד את זה עוד הדרדרות במצב. השאלה איזה מצב יש הרבה מצבים יש מצב בריאותי מצב פוליטי מצב זוגי מצב חברתי מצב משפחתי. 

הפעם זה המצב הבריאותי. מצב העין. משבת יש לי כתמים שחורים בעין. זה נורא מטריד. אמנם הייתי במיון והרופאה אמרה שזה לא משהו רציני. זה תוצאה של הזדקנות העין. יש בעין גל ויש בו חלבון ומסיבה בלתי ברורה הוא עובר דנטורציה. יכול להיות שזה ממאמץ יכול להיות שזה מעצירות יכול להיות שזה נגרם מקפיצה בלחץ הדם. יכול להיות. ואני מפשפשת: אולי באמת היתה לי קפיצה בלחץ דם. ירד לי דם מהאף אכלתי חריף שכחתי לקחת תרופות יום אחד שהיה עמוס במיוחד פגשתי אותו הלכנו לים היתה לי חזרת מקהלה. החלטתי שהוא אשם והתבאסתי. למה דוקא הוא אשם כאשר יש המון גורמים אין לי מושג. זו ההרגשה. והיא מבאסת. 

על כל פנים אם הוא אשם או לא אני זוכרת היטב איך הוא ליווה אותי לרופא עיניים לפני 9 חודשים לפני הניתוח. עכשיו הוא מתעצל

בזמן האחרון קשה לי. כל דבר קשה לי. לא יודעת למה. לכאורה הכל בסדר. אולי זה לכאורה כי שום דבר לא בסדר. אפילו קשה לי לכתוב. להתחיל מאיזו נקודה ולהתקדם ממנה

 היה לי התעמלות הבוקר. בזום. קשה לי עם זה. במיוחד ללכת במקום שמאל ימין. הידיים לא נעות נכון. בגלל האירוע. זה מעציב אותי. כאילו האירוע לא השפיע אבל הוא השפיע. אז קודם כל המצב הגופני לא ככ טוב. לפעמים אני חושבת שהוא עבר. הוא לא עבר ולא יעבור. השאלה למה עכשיו זה משפיע עלי בשעה שבתקופות אחרות התמודדתי עם זה יותר יפה. יום אחד אני חושבת שאני יכולה להתמודד עם הכל יום למחרת אני חושבת שאני לא יכולה להתמודד עם כלום

אתמול היתה לי בגרות במתימטיקה. גם שלשום וגם יום שלפניו. יצאתי מזה מותשת. חשבתי שהיום יום חופש אז יהיה לי קל יותר. לא קל לי בכלום. לא יודעת מה יחזיר לי את האנרגיות שהיו לי בשנה שעברה....