לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל חדש ונוצץ


אין לי הרבה מה לומר אבל אני לא סותמת את הפה
Avatarכינוי:  היפהפיה הנרדמת@

בת: 71





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2024    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

גט


הוא לא נתן לי גט כריתות. המצב יותר גרוע. מוזר אבל לי מרגיש יותר גרוע שהוא נתן לי גט. הוא חולה במשהו. לא אומר מה יש לו. הוא רק הודיע לי שהוא לא במיטבו עבר כמה משוכות טיפל או מטפל בכמה בעיות בריאות ולא יורד מן ההר. שאלתי מה קרה לא ענה פעמיים. כמה שאני מנסה לצאת מהאיש הזה זה לא הולך. כמו ששמעתי שיש לו בעיות בריאות נרגעתי אבל כשלא ענה לי אני שוב מרגישה חרא. אולי כתבתי גם איזו שטות. מה זה משנה. טוב זה משנה לי את המצברוח. 

טוב גמני לא בסדר. הבריאות. לא סיפרתי לו. כרגע יש לי תור לאורולוג וצריך להשיג הפניה. או שיש לי. עדיין בורח לי אבל פחות. קיבלתי אנטיביוטיקה מהרופא. קבלתי כדורים והורמונים למריחה מהרופאת נשים. אני לא רוצה הורמונים. בינתיים אין שום הטבה לא מההורמונים לא מהכדורים ולא מהאנטיביוטיקה. רק החמוציות עזרו לי. טוב זה עסק מסובך שיקח זמן לפתור אותו. התחלתי פרויקט

אני מסתכלת בפייסבוק על תמונות משנה שעברה ועולה לי הסעיף. לפני שנה היינו בבולגריה והיה כל כך לא נחמד. אתמול היו תמונות מההופעה היום היו תמונות מהיומולדת שלו. זה עשה לי רע. הכל. פשוט אני לא יכולה לתאר את תחושת התיעוב כלפי ברברה כלפי ליאורה וכלפיו. זה סוד שאני מחזיקה בבטן. כן יש לי אליו רגשות כפולים. חיוביים ושליליים כאחד. 

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 10/9/2024 01:08   בקטגוריות הוא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תסמונת הלב השבור…


קיץ. הפעלתי מזגן. פסח בפתח. אבל כמו כל השנים אני סובלת מתסמונת הלב השבור. כן.  זה לא חדש. כבר אמרתי. כל שנה פחות או יותר אותו הדבר. אז גם השנה. אני זוכרת שלפני 50(!) שנה גם הרגשתי ככה. זה היה לקראת פסח כמדומה לי. עשיתי קאמבק עם האיש ההוא. הלכתי לישון אצל הדוד שלי בגבעתיים כי בחורה טובה לא ישנה אצל הבחור שלה. באתי לשם וציפיתי לבואו. הוא לא בא. שעות ארוכות חיכיתי. כבר מרטתי את השערות. הוא לא בא. בטלוויזיה הקרינו את דרום פסיפיק עם השיר I gonna wash that man right out of my head וזה בדיוק מה שחשבתי על ההוא. בסוף הוא בא. היה כבר חצות. לא היה לי מצב רוח לצאת. הדוד חזר מבילוי וצעק עלי. למחרת אמרתי לאיש ההוא שאני באה. אח״כ אשתו התערבה: אל תלכי. בסוף יגידו שאני אשמה. לא הלכתי. האיש ההוא כעס.  וזהו. כמו היום. גמרנו חזרנו גמרנו חזרנו עד שבסוף לא חזרנו. זה נמשך כמה שנים הזיג זג הזה. 


ועכשיו? לא זה לא אותו הדבר אבל ההרגשה דומה. יאללה תמשיכי קדימה... הוא הזמין אותי אמנם לקונצרט אך אין בדעתי לבוא so far.  אני חושבת שהוא ישמח אם אבוא אבל סוסון לא רוצה לבוא...

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 28/3/2024 10:37   בקטגוריות האיש ההוא, הוא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אה


אה. זה לא זה וזה לא יהיה זה. אני פורשת לי. די! כמה אפשר? לא יודעת. זה ייסורי גמילה. קבלי את זה כך. בעבר הוא היה כותב בשמחה. עכשיו כלום. טוב נעזוב זה. עד הפעם הבאה שתבוא מתי שהוא. יצאתי מזה יפה. 


 בקיצור הוא לא בא ואני אזכור לו את זה. enough is enough 

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 25/12/2023 19:46   בקטגוריות הוא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
110,889
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , משפחתי וחיות אחרות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להיפהפיה הנרדמת@ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על היפהפיה הנרדמת@ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)