כן כן אני יודעת טו באב עבר אבל אהבה לא צריכה תאריכים. אם היא ישנה אז לא רק בטו באב ואם היא איננה אז גם לא רק בטו באב אלא כל השנה ורק בטו באב או בוולנטיינס זה יותר בעסה. יש לי אהבה והיא תנצח וזה היה רק תרגיל שהראה לי חד משמעית שחברות אולי אמצא פה אבל אהבה לא. לא צריך יש לי אותה בבית.
אהבה יש. זוגיות אין. מה לעשות.
בטו באב הייתי איתו כל הערב. לא רק איתו והיה שמח. אנחנו יוצאים לפגרה וזה היה מעין מסיבת סיום. לא גרדניוזית, מישהי הביאה עוגה. רק שבינינו הלכו צחוקים כל הערב. הוא ביקש מאיתנו לשבת קרוב אליו, אני בשמלת מיני חושפנית התיישבתי הכי קרוב מטבע הדברים והתחלנו להסתלבט על כל דבר. האמת שאני תמיד יושבת ומסתלבטת על החברים, בדרך כלל אני מסתלבטת עליו, לא איתו.
אוף כמה שאני אוהבת להסתלבט על אנשים. וכמה שזה כיף. יש כמה חברים קבועים שממש מזמינים את זה. יש את אותו יוסי, מן עוף מוזר שכזה עם 1001 שריטות. למשל הוא לא יכול לסבול טלפון סלולארי וכשמתקשרים למישהו הוא יוצא מדעתו, מתחיל להשתולל קם מהכסא עושה מן סיבוב שמראה :אני עצבני. תזהרו. הוחלט לזרום איתו ולכבות את הסלולארי. אבל מה קורה ששוכחים? לפעמים הוא בא בלי שיניים, הוא הולך בחורף עם סנדלים, יש לו הערות מוזרות על כל דבר וכל הערה מעוררת סיבובי צחוק. שלא תחשבו, הבנאדם הזה נשוי ובעל משרה בכירה באוניברסיטה, משהו מעין mad scientist . הוא יודע שכולם מסתלבטים עליו וזה לא מזיז לו.
או למשל ההוא שתמיד נרדם. לא חשוב מה עושים הוא ישן. הוא יושב על כסא ישן לו שנת ישרים והעולם סביבו יכול להחרב. יש עוד טיפוסים. ממש גלריה אבל זה לפוסט אחר.
וכך כל הערב ישבנו והסתלבטנו על ההוא עם הסלולארי ועל ההוא שנרדם וגם על עצמינו. עם כאפות והכל.
אך, איזה כיף שיש מישהו שאפשר לצחוק איתו.
איזה כיף לבלות את חג האהבה בצחוקים. יותר נחמד משושנים אדומות.
אנחנו שנינו נתראה גם בפגרה
בתקווה שנמשיך לצחוק. כבר ידענו ימים קשים.
טפו טפו טפו
שושנים אדומות
מי צריך אותן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@
