כן, באתי בסוף
אני באתי במכונית אחת, אני ו-2 בני
היא באה ב-3 מכוניות.
במכונית האחת - בג'יפ היא ובתה
במכונית השניה - מכונית שהיתה שייכת לעובד של בעלה שפוטר - בנה הבכור עם חברתו
במכונית השלישית - מכונית ישנה עם גג נפתח שהיתה שייכת לה ולבעלה ועכשיו שייכת לבעלה - בנה הצעיר. זה שהיא מחפשת עבורו עבודה.
היא חסמה את כל הרחוב עם כל המכוניות שלה
לא ממש שמתי לב להצגת התכלית הזאת
היא גם באה לבושה משהו צמוד שידגיש את גזרתה הדקיקה. נדמה לי שהיא אפילו עשתה ניתוח להקטנת חזה. כן, זה היה הזמן שלה אבל אני הסתובבתי כמו זומבי. לא שמתי לב.
אני לבשתי עלי סמרטוטים, לא חפפתי ראש, ג'ינס קרוע, T-שירט קצר ופליז אפור ומרופט. וגם הבנים התלבשו ברישול.
הלכתי כמו צאן לטבח.
הכל היה ערוך כמו לראש השנה או סדר פסח. תרגיעו זה רק נר ראשון של חנוכה ואני תהיתי מנין יש לאמי או לזוג הורי את הכוחות לערוך ערב כזה.
כמעט ולא דברתי. הייתי מבסוטית מהופעתי המרושלת הלא מכובדת והלא מכבדת. תהיתי ביני לבין עצמי אם הייתי צריכה לוותר על ערב כזה ולשבת בבית כשהם חוגגים או לחגוג איתם למרות שזה לא הכי נעים או יותר נכון לגמרי לא נעים. אני כבר שנים נמצאת בדילמה הזאת אך אין לי תשובה. אם אני יושבת לבד בחושך זה לא נעים ואם אני באה זה לא נעים לי. לא נעים מסוג אחר, נראה לי שעוד הרבה שנים אני אסתובב סביב השאלה הזאת ולא אמצא תשובה. נראה לי שהאגו שלי מרגיש יותר טוב לבד בחושך אבל אני לא משוכנעת בכך. אני לא סגורה על עצמי עם שום דבר.
- נו, מצאת עבודה? שאלתי את ג'
- כן, מצאתי. אבל הפסקתי. זה לא בשבילי
- מה מצאת? איפה עבדת?
- הלכתי להסתובב בקניון ומצאתי (אה זה לא דרך לישכת העבודה. הוא עשה מה שהחייזרון עשה, הלך לחפש בקניון מעסק לעסק עד שמצא משהו) שבועיים הייתי צריך לעמוד ולשכנע לקוחות לקחת איזה קורס ואני מקבל משכורת רק אם אני מביא 4 לקוחות. (לא הבנתי. הוא אמר גם שיש משכורת פר שעה). זה לא בשבילי.
- ומה עם אבא שלך הוא פיטר אותך?
- לא אני התפטרתי לבד. אי אפשר לעבוד איתו (זה לא מה שהגורגונות סיפרו לי)
- ומה עם הגיוס?
- אני מתגייס עוד שנה בגלל היד. אני בכלל לא רוצה להתגייס.
(אהה יש פער בין הרצון שלו לרצון של אמא שלו. הוא פשוט לא רוצה לעשות כלום. אני לא אפריע לו עם זה. גם לא אצליח אם אנסה. אני אפילו לא רוצה לנסות, שטויות, הוא בטח ימצא עבודה מצטיינת. אמא שלו לא תניח לו, אחכ הוא יתגייס ליחידה מובחרת אבל גם שם יקרה לו משהו שיוציא לאמא שלו את המעיים. אני בעדו)
הבת הקטנה התחילה לדבר על היומולדת שלה. 'יש לי תאריך טוב, בין יום השואה ויום הזיכרון'
יש משהו לא טוב בתאריך שלך - אמרתי
- מה לא טוב?
- אל תגידי לה - אמרה אחותי, אנחנו שמחים היום
- אני רוצה לדעת- אמרה הקטנה
לקחתי אותה לחדר ואמרתי לה. את יודעת שסוסון היה פעם ילד בלונדיני חמוד?
- אני יודעת שהיתה לו תאונה
- זה קרה בתאריך של היומולדת שלך
- שום דבר טוב לא יכול לקרות ביומולדת שלי.
חיבקתי את הילדה הקטנה הזאת. את לא קשורה לזה אמרתי. את ילדה מתוקה ואני אוהבת אותך.
וכך הדלקנו נר, שרנו שירי חנוכה כשאני מנצחת על השירה אכלנו לביבות עם שמנת, עם סוכר וארוחת ערב מלאה. היא באמת עבדה קשה הפולניה. קשה לי שלא להעריך אותה על ההשקעה. למרות הכל.
וכך הלכנו הביתה
למחרת התעורר החייזרון עם חום גבוה. הוא אמר כבר קודם שהוא מרגיש שהוא הולך להיות חולה. שפעת חזירים? מהמיון אמרו לי להביא אותו. אי אפשר דרך הטלפון לקבל מידע. פחחחחח רק אתמול היתה כתבה שכן אפשר לקבל מידע. נזכרתי שלבן אחותי היתה שפעת חזירים. הבן הגדול. לא זה הפרובלמטי שלה. אז התקשרתי לשאול. מה עשית?
- כלום. נותנים כדורים להורדת חום והחום יורד. ל-2 ילדים שלי היתה שפעת חזירים. גם לבן הגדול וגם לבת. רק לג' לא היה. הוא היסטרי. הוא ברח לאבא שלו
- טוב שיש לו לאן לברוח. איפה אבא שלו גר עכשיו?
- באותו מקום. הוא קנה את המקום ורוצה למכור. הוא לא יכול להשאר יותר מידי במקום אחד. אני לא יודעת ממנו כלום. את כל זה הילדים מספרים לי אני לא בקשר איתו לא רוצה לראות לא רוצה לשמוע לא רוצה לדעת
למה המילים האלה נשמעות לי מוכרות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@
