כשחזרנו ארצה היו לי 2 בנים אחד בן 10 ואחד בן 7 חודשים בדיוק
לה היו גם כן 2 בנים אחד בן 3 ואחד בן שנה.
הם גדלו ביחד.
ושוב עולות בי תמונות מעורבבות באי סדר
אני זוכרת שהבן הקטן שלי התחבר יותר עם הבן הגדול שלה
אני זוכרת איך הם טיפסו יחד על האבנים בחוף. איך הם לא פחדו איך הם לא בכו ולשניהם היתה מוטוריקה טובה
אני זוכרת שפעם יצאנו לטיול. הבן הקטן שלי היה כרוך אחרי הבן הגדול שלה והיה מחקה אותו בכל דבר.
היינו נפגשים אצל אמא, הם היו משחקים בפלייסטיישן
הם היו באים אלי, אנחנו היינו באים אליהם. פעמים רבות השארתי אצלה את הבן שלי, פעמים אחרות היינו שתינו יושבות במטבח ומקשקשות והילדים היו משחקים. אני זוכרת שפעם התחלתי בשביל הבן הגדול שלה משחק של KQ7 . הוא אמר שזה נורא יפה. הבטחתי להמשיך בשבילו. מעולם לא המשכתי. הוא כבר מזמן יכול לשחק אותו לבד אם זה בכלל מעניין אותו.
אני זוכרת איך הם שיחקו למטה אחרי שסיימנו לאכול אצל אמא
כל זה איננו עוד
אני גם זוכרת איך ניסו להפריד ביניהם ובכוח לחבר את הבן הקטן של אחותי עם הבן הקטן שלי רק בגלל שהם יותר קרובים בגיל. ואולי בגלל עוד כל מיני סיבות. וזה כבר אחרי שהבת שלה נולדה. אני זוכרת איך ישבנו פעם בגן האם לראות איזה מופע, שוב הבן הגדול שלה שיחק עם בני הצעיר, בנה הצעיר ניסה להצטרף אך לא נתנו לו והוא בכה. הוא בוכה אמרו לי אמא ואחותי. לא איכפת לך שהוא בוכה? איזה מן דודה את. תגידי לבן שלך שישחק איתו.
הם גדלו יחד לתוך הסכסוך הזה. הסכסוך הפריד ביניהם.
אני זוכרת את היומולדת ההוא שבגללו נכנסתי לישרא, איך הם באו ואחכ רצו ללכת לסרט ביחד.
אני זוכרת איך 2 בניה עזבו את בני בטיול לחרמון,
אני זוכרת איך הבנים שלה עזבו פעם ביחד בג'יפ אחרי מפגש אצל הורי וכבר לא ירדו למטה לשחק
ובכל זאת נשאר משהו. השירות הצבאי הפגיש ביניהם חזרה במידה מסוימת
עכשיו הוא לומד רפואה באיטליה.
גם הבן שלי רוצה ללמוד בחו"ל
הם יכלו להיות חברים הכיטובים....
בינתיים נראה שהוא משמש לו כמודל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@
