הכל חדש ונוצץ

זהו. סיימתי את כל הטיפולים שלי. את הפזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפול בדיבור. המצב אינו משביע את רצוני כלל וכלל. אבל כנראה זה מה יש.

היום הייתי בטיפול בדיבור בפעם האחרונה. היינו קבוצה. היום היתה פגישת סיכום במהלכה הוציאה אחת המטופלות קלפי טארוט ועשתה לנו תחזיות.

אז אצלי השירה זה דבר חשוב. אני מתחילה תקופה חדשה. הסתימה תקופה מתחילה תקופה. Ok, אז לא לעזוב את המקהלה? 

הלאה. אני צריכה לשלם הרבה כסף למישהו. כן זה נכון. אני רק לא יודעת למי . לכולם. כבר הפסקתי לחשוב כמה ולמה. בינתיים לא שלמתי שום דבר לאף אחד אבל זה יושב לי על הצוואר.

הבן הגדול מאוד אוהב אותי וקשור אלי. הוא מחשיב אותי לאשתו. כן כבר אמרו לי את זה לא פעם. אני צריכה לשחרר אותו. אני לא יודעת איך כבר הרבה זמן אומרים שעלי לשחרר אותו. ואז ישתפר גם מצב הכסף. אם אשחרר אותו הוא אמור להתחתן באוקטובר. יתפוס סוף סוף מישהי.

הבן הקטן לעומת זאת לא צריך אף אחד. הוא עצמאי בשטח. כל העולם לפניו. הוא עושה מה שהוא רוצה. הוא יתחתן עוד שנתיים. הוא נראה כמנותק ולא ככ איכפת לו אבל הוא יהיה איש משפחה טוב.

טוב, אני לא מאמינה גדולה בדברים האלה אבל אני שומעת. אולי יש בזה משהו.

שמעתי גם תחזיות של אחרים. זה כל כך לא מעניין. אפילו נהגתי בחוסר סבלנות ויצאתי כשעברו למישהי אחרת. טוב, הבן חיכה לי. עד היום הוא הסיע אותי לטיפולים למעט פעם אחת שהעזתי ונסעתי לבד. מהיום הוא השתחרר ממני. רק שהאוטו שלי אצלו. ובקיצור בלגן אחד גדול שאני לא יודעת איך אצא ממנו.

יהיה טוב...

רוחי היתה כה נכאה... סבלתי מסיוטים

זה היה אחרי שהיא פיטרה אותי, תקופה ארוכה, בין הפיטורים ללדת ביתה

שום דבר לא יצליח לך אמר המיסטיקאי ואכן שום דבר לא הצליח לי.

אני זוכרת את עצמי שוכבת במיטה ופני בתוך הכרית

מה עושים? מתי זה יגמר

עד היום זה בעצם לא נגמר

תקופה באה תקופה הולכת אבל הכל אותו הדבר.

אני זוכרת שחלמתי על אמא. שהלכתי לבנק והוא היה ישן כזה, קצת אפל, עמדות הטלרים בנויות מעץ מרקיב והתאורה עמומה. אמא נמצאת שם ומספרת שאני מקבלת כספים עבור הבן הצעיר שלי, דבר שאני מנסה להסתיר. מלשינה. כן אמנם היא משקרת כל הזמן אך ממני היא דורשת יושר ואמינות ולא איכפת לה להפליל אותי. ובעצם זה כך במציאות בנסיבות אחרות.... היא תספר עלי כל דבר רע שאפשר, כדי להראות בסדר בפני כולם.... אבל בחלום זה רק מחדד את הדבר ... שבמקום לתמוך בי או לגבות אותי היא דופקת אותי. מאז ומתמיד

אני זוכרת עוד חלום נורא, שמישהי שלמדה אתי בבצפר הנורא ההוא יש לה גידול בראש, סרטן, והגידול מוציא ניצוצות, ברקים ואני בורחת, לא רוצה לראות את זה, זה מפחיד אותי. רודפים אחרי ומשיגים אותי. אני לא חייבת לראות כל דבר, אני אומרת, אני לא חייבת לחוות את כל הדברים הרעים. עזבו אותי.

ואת החלום הכי מפחיד אני עוד זוכרת וזה לא מרפה ממני. אותה נקודת אור שבאה מהמפרץ אופפת אותי ומתנפצת סביבי כאלפי זגוגיות....

אני זוכרת עוד, משהו בקשר לע׳ וביוב זורם ברחובות

שום דבר לא יצליח לך אמר אותו מיסטיקאי ואכן שום דבר לא הצליח לי

הלכתי לטיפול פנים, סידרה של טיפולים וכל הפרצוף שלי התנפח. הלכתי לקחת זריקת קורטיזון כדי שהנפיחות תרד, הפסקתי את הטיפולים ודרשתי את הכסף חזרה. גם אחותי התחילה את אותה סידרת טיפולים, אצלה זה דווקא עבר בשלום אך היא הפסיקה אותם באמצע, כשאני הפסקתי...

עשיתי קורס סוכני נסיעות, הבטיחו עבודה בתום הקורס, עבודה לא קיבלתי. זכרתי שקיבלו את אחותי לעבודה כסוכנת נסיעות בלי קורס, אותי עם קורס לא קיבלו....

עד היום המזל הרע רודף אותי. עד היום כל הדלתות נסגרות בפני. כמו אז. אני לא מפרטת אבל זאת התחושה. כל מה שאני מתכננת מתפקשש, ולפעמים בצורה מוזרה ביותר. לפעמים אני מחייכת, אומרת יהיה בסדר, לא הכל רע בעולם הזה, לא הכל אבל הרוב.... מנגד לא רק אותי פוקד מזל רע...

בסוף הזמנתי את אותו מיסיקאי אלי הביתה. הוא אמר לי לזרוק איזו בובת חייזר על מחזיק המפתחות שלי שעשויה מחומר זוהר בחושך. מאז הסיוטים חלפו. המזל הרע לא. גם הרוח לא ככ נכאה כמו אז... למרות הכל רוחי לא נכאה... אני רק נזכרת... שפעם היה נורא... אולי פשוט התרגלתי...

ואם כבר דיברנו על סבתא שלי אמא באה אלי והזכירה לי את הסיפור הזה

- אבא לא יסלח לך על זה לעולם - אמרה אמא

- גם אני לא אסלח לעצמי על זה לעולם - אמרתי

- אבל את לא אשמה אני שלחתי אותך למסיבה

- אני כן אשמה אני הלכתי. יכולתי לא להקשיב לך ולא ללכת

- אז תבקשי ממנה סליחה. עוד מעט האזכרה שלה

- אני באמת צריכה לבקש ממנה סליחה. עשיתי מעשה מכוער, חשבתי על זה הרבה פעמים. היה לי פעם חיזיון. לא ישנתי ולא הייתי ערה והיא הופיעה ככה עם פנים רעים ואמרה: אני קיללתי אותך. אני חושבת שהיא נוקמת בי.

- אז למה לא הלכת אחרי החיזיון הזה?

- לא יודעת. לא מאמינה בזה. לא מאמינה שהיא קיללה אותי. היא היתה טובה. היא מאוד אהבה אותי

- תלכי לבקש ממנה סליחה. נלך כולנו.

וכך הלכנו כולנו. אולי סבתא שלי באמת כועסת עלי ממרומים, אולי בגלל זה יש לי ככ הרבה צרות, אולי אעשה תיקון והיא תסלח לי. אשרי המאמין. נכנסנו לבית הקברות הישן, אלפי מצבות, אלפי אנשים, מתחת לכל מצבה יש איש שהיה פעם חי אבל יש איש. הוא לא נעלם. הוא פשוט שם. וכך נעמדנו מול המצבה של סבתא, אולי הייתי רק פעם אחת שם מאז שהיא נפטרה, ושוב אותה תחושה מוזרת שהיא ישנה רק בפאזה אחרת. יש מצבה ומתחתה יש עצמות. אפשר לגעת במצבה, ללטף את השם. סבתא שלי האהובה היא ישנה, היא קיימת. 

אמא - אמר אבא והזכיר לי את הימים שהיא היתה חיה

גם אני צריכה לבקש ממנה סליחה - אמרה אמא - אני הסתתי מתוך שנאה

ואני הנחתי זר בקשתי סליחה ואמרתי: אני האזנתי לקולות השנאה לא לקולות האהבה שהרעפת עלי כל חייך וכך נענשתי, סלחי לי סבתא, וקראתי משהו שכתבתי.

אמא המשיכה: את שם למעלה אל תקללי אותנו, בקשי מאלוהים שיעשה לנו טוב. אם את כועסת אני אשמה אבל את אף פעם לא אהבת אותי ולא קיבלת אותי

הייתי המומה. כך מבקשים סליחה? נשארתי עוד דקה כשהם התרחקו. אמרתי: תסלחי לה, סבתא. היא לא יודעת לבקש סליחה ותמסרי דש לסוסון הקטן, שחלק ממנו נמצא שם למעלה. אני יודעת שהוא שם לצידך...

חזרנו לבית ההורים, אחותי התקשרה, אבא התלוצץ אתה ואז ידעתי שסבתא לא סלחה לי

כל הימים האחרים הרגשתי רע. כאילו החזרתי את העבר ההוא להווה. יש הבדל בין להזכר ולחיות את הרגע ההוא. אני לעולם לא רוצה לחיות מחדש רגעים שהיו. גם לא את הרגעים הטובים. לא רוצה להיות שם שוב, אבל הרגשתי שהייתי שם שוב וזה היה נורא. הרגשתי שהיא עדיין כועסת עלי סבתא, כאומרת את בגדת בי ועכשיו עזבי אותי במנוחה...

יוני 2003

צדק פואטי.... כשאני ישבתי שבעה והילדים יצאו לבלות בכלל לא חשבתי שמשהו לא בסדר כאן., נהפוך הוא. שיצאו, שיבלו, שיהנו. הם עזרו מספיק ואני לא צריכה בייבי סיטר