לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל חדש ונוצץ


אין לי הרבה מה לומר אבל אני לא סותמת את הפה
Avatarכינוי:  היפהפיה הנרדמת@

בת: 71





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2024    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: 30.4. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מכתב לנכדים שלא נולדו ולא יוולדו


שלום לכם קטנים שלי. אני רואה אתכם באים עם אבא לבקר, את בלונדינית קטנה בת 3 עם קוקיות אתה ילדון קטן בן 5 גם כן בלונדיני. נסיכים קטנים שלי. כן אתם שם למטה צוהלים, באים לסבתא, מחכים להפתעות. הכנתי לכם קצת ממתקים. שוקו בונס, בואנו שאתם אוהבים. אני יודעת שאמא לא אוהבת שאני נותנת ממתקים. יש עכשיו התקפה על הסוכר אבל סבתא אכלה המון ממתקים ועדיין אוכלת אז לא יקרה לכם כלום. סבתא תמיד מרשה מה שאמא לא.

אתם יודעים. לא חשבתי בכלל איך קוראים לכם. גם את אמא שלכם קשה לי לדמיין אבל ראיתי את הנסיך ואשתו קייט והילדים הקטנים. כך דמיינתי אתכם אצלי. אני רואה את הנסיך ויליאם עם ילדיו ובדמיוני אני רואה את סוסון שלי עם ילדיו הקטנים; כך תמיד ראיתי אותו משהיה קטן. גם הנסיך עבר תאונת ראש ממש בזמן שסוסון היה בבית חולים. הוא חטף מקל גולף בראש אבל יצא מזה....

 כן אני עוד גרה במקום הזה בקומה השלישית ואתם גרים לא רחוק. כל פעם באים לבקר את סבתא, נוסעים לים, הולכים לטייל הייטה כפי שקראנו לזה פעם... וסוסון כזה גבוה וחתיך. איזה בן יש לי. איזה ילדים מתוקים יש לו. כן אתם רבים מי יקבל קודם את הממתקים מי יקבל את השוקו בונס ומי את הבואנו. יש מספיק לכולם...


 


לא זה לא יקרה. סוסון בעצמו עדיין ילד. נמוך... זה ההבדל בין חלום ומציאות. אצל רבים נכדים זה לא חלום. לרוב חברותי יש היום נכדים. אפילו נינים. לי אין ומסוסון גם לא יהיו. 

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 30/4/2018 14:47   בקטגוריות 30.4, סוסון ים  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דפנה ב-30/5/2018 06:02
 



30 באפריל 2015


30 באפריל. בוקר. השמש זורחת, לא חם מידי לא קר מידי מושלם. כרגיל. להכעיס.

דומה כי כבר נפלו עלי תאריכים גרועים אך כאן הכל התחיל.

נדמה שלפני אותו יום הייתי מאושרת. מעולם לא הייתי מאושרת רק הסיבה השתנתה.

נדמה לי שניתן היה לחלק את חיי עד 30.4.91 ומ-30.4.91 השנה זה קצת מתעמעם

ניתן לחלק את חיי להמון חלקים ואפשר אף לתת נ.צ. טובות

אבל שוב מכאן הכל התחיל. עד 30.4.91 הייתי נורמאלית. אשה אמא בת

וב30 לאפריל הפכתי לאם של בעל צרכים מיוחדים.

כל השנים האלה נלחמתי. קויתי שישתפר שיהיה שונה.

היום אני יודעת שהמלחמות היו לשוא. הכל רק התדרדר מאז וימשיך להתדרדר.

השמש תמשיך לזרוח ב-30.4 ותפזר אור יקרות. להכעיס.

ואני אמשיך לרדת, לאט לאט אבל בטוח.

לפעמים אני רואה רחוק היום צר עולמי כעולם נמלה

30 באפריל. בוקר והעולם ממשיך כרגיל

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 30/4/2015 07:47   בקטגוריות 30.4  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דפנה ב-1/5/2015 10:07
 



יום השואה שלי


30 באפריל. בשבילי זה יום כיפור יום השואה ויום הזכרון גם יחד. יום התאונה של הבן שלי.

הייתי צריכה היום לעבור ניתוח. אפילו שאלתי את החרצית. היא אמרה כן. היא תמיד אומרת כן. כבר בדקתי אוהב לא אוהב אוהב לא אוהב תמיד יצא אוהב, גם ניתוח לא ניתוח ניתוח לא ניתוח יצא ניתוח ולגמרי לא ראיתי את עצמי עושה ניתוח עוד כמה ימים. היה לי ברור שאני לא עושה ניתוח אבל אם זה ב30.4 אולי הוא יצליח וכך תסתיים הסאגה של האצבע שלי, היד שלי אלא שהתלבטתי יותר מדי לא אמרתי כלום וכך בוטל הניתוח. אם אני רוצה לעשות ניתוח אני צריכה שוב לגשת לרופא ושוב לחכות ושוב בלה בלה וזה מעצבן כי יכולתי היום לעשות ניתוח ולגמור עם זה אבל הפחד הזה שאולי זה רק יזיק ואולי זה מיותר ואולי עדיף ככה כבר הכריעו. זה לא סופי תמיד אני יכולה לעשות ניתוח אבל ב30 באפריל יש לזה ערך מוסף. הילדים אמרו אל תעשי ניתוח ב30 באפריל ואני אמרתי גם קרו דברים טובים ב30 באפריל יום העצמאות ה50 היה ב30 באפריל, נסענו לקלאבוטל ב30 באפריל היטלר התאבד ב30 באפריל אז דווקא הניתוח יצליח ב30 באפריל אבל אני לא אעשה ניתוח ב30 באפריל וכך אמשיך להסתובב עם היד הזאת ככה עוד הרבה זמן.... 

טוב, אולי זה לטובה, תמיד להכעיס קורים דברים טובים ב30 באפריל ואולי זה טוב שלא עשיתי את הניתוח. אולי זה הדבר הטוב. חזרתי לפיזיותרפיה, אולי סידרת הטיפולים הזאת תעזור. אפילו הרופא כבר לא ידע אם לעשות לי ניתוח או להפנות אותי לפיזיותרפיה. לא, לא אתחיל שוב עם ההתלבטויות האלה אתם לא יודעים מה זה שבן מזל מאזנים מתלבט. אף אחד לא יודע להתלבט כמו בן מזל מאזנים.

השמש זרחה על ה30 באפריל יום יפה היום כמו אז. ואני גם לא רוצה לחשוב על אז. וגם לא על היום וגם לא על כלום. בשבילי זה יום כיפור יום השואה ויום הזכרון. רק בשבילי. אין שירים נוגים אין תוכניות נוגות עוד מעט אצטרף לכלל עם ישראל שמבכה את בניו. אף אחד לא מבכה את בני או אותי. אני לבד עם צערי. אנחנו לא מתאבלים . אף אחד לא מת. רק שהחיים אינם חיים מאז ה30 באפריל ההוא. סוסון לא בסדר. אני כבר רגילה לזה אבל קשה ככה.... 

הייתי צריכה לעבור היום ניתוח. רק מי ילווה אותי לניתוח ומי יחזיר אותי הביתה. סוסון לא יכול להחזיר אותי הביתה בשנה שעברה הוא עוד היה יכול. בשנה שעברה היה פה גם חייזר והיה לנו עוד אוטו.... לא לא, הכל שטויות סוסון יכול להחזיר אותי הביתה עם מונית וגם הפחד הוא שטותי היום אני רואה שהפחד הוא שטותי. ביום אחר אמשיך לפחד. אולי בכלל לא צריך ליווי. זה ניתוח פשוט 20 דקות בהרדמה מקומית וזהו. אבל אף אחד לא יודע להתלבט כמו בן מזל מאזניים. אף אחד.

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 30/4/2014 07:01   בקטגוריות אצבע אלוהים, 30.4, התאונה  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דפנה ב-1/5/2014 20:15
 




דפים:  
109,902
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , משפחתי וחיות אחרות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להיפהפיה הנרדמת@ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על היפהפיה הנרדמת@ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)