הכל חדש ונוצץ

בין עבודותי הרבות הייתי גם משגיחה בבחינות. עבדתי כך שנתיים וחצי עד שיום אחד קרה הדבר. מישהי העלילה עלי עלילה והכל התגלגל ככדור שלג.

זה התחיל כך בבוקר תמים כמו כל יום שבאתי לעבודה. הגעתי למקום, פניתי למזכירת המחלקה, הייתי משגיחת חוץ והיא נתנה לי רשימה של חדרים. משגיחת חוץ תפקידה לעבור בין החדרים לשאול אם צריך משהו, ללוות סטודנטים לשירותים ולוודא שהם לבד ולא מחליפים חוויות עם סטודנטים אחרים, לקרוא למרצה, להחליף קשר בין המזכירות והמשגיח הפנימי ולעתים גם להחליף אותו. בלשון העם זה משגיח קומה והכוונה שהוא יעמוד במסדרון ויהיה זמין אלא שבמצב שנוצר אי אפשר היה להיות זמין. החדרים שהייתי מופקדת עליהם היו בבניינים שונים בקומות שונות וכך הייתי צריכה לנדוד. כך היה מקובל, לא שזה היה משהו יוצא דופן. אותו בוקר באתי למזכירה עם הצעת ייעול. אולי כדאי שבאמת נשגיח על קומה שלמה ולא יקרה שכמה משגיחים יקבלו חדרים בקומות שונות ובאותה קומה יהיו כמה משגיחים. היא ענתה במן מבט מתנשא: אם את לא רוצה להיות משגיחת קומה את לא חייבת. אני אמרתי שאני לא רוצה להיות משגיחת קומה? רק שהמשגיחים טוענים ובצדק שהמשגיח לא זמין. תפני למרכזת היא אמרה. וכך התחלתי להסתובב בין החדרים, השארתי את מס הסלולארי שלי כמקובל, אחת המשגיחות אמרה שהנושא של סלולארי לא מקובל עליה וזהו.

פתאום אני מקבלת טלפון מהמעסיק, חברת כח אדם שבכלל לא נמצאת בסביבה: את צריכה להסתובב בין החדרים. מישהו אמר שאני לא מסתובבת? את צריכה להסתובב בין החדרים , חזרה ואמרה. אני מסתובבת בין החדרים חזרתי ואמרתי, מישהו אמר לך שאני לא מסתובבת? את הרי לא נמצאת במקום וזו הפעם הראשונה שאומרים לי מהמשרד שלכם איך לעבוד. מישהו התלונן? לא. אבל את צריכה לעבוד עם יותר נשמה. איך את יודעת איך אני עובדת? 

המשכתי כך להסתובב בין החדרים, אחת המשגיחות בקשה ממני לקרוא למרצה, הייתי בדרך למזכירות כשהגיע אלי טלפון נוסף : את צריכה להסתובב בין החדרים. וזה בדיוק מה שאני עושה - עניתי. את לא בחדר המורים? לא אני לא בחדר המורים ואף פעם לא הייתי שם. מי התלונן עלי אני רוצה לדעת . מה התלונה? מה נטפלתם אלי על הבוקר. מישהו התלונן ואני לא אגיד מי. מה זא לא תגידי מי? אנחנו ילדים קטנים? אני רוצה לדעת מי זה ועל מה התלונה זכותי לדעת. אם את לא אומרת לי אני הולכת עכשיו הביתה. תחפשו לכם משגיח אחר. מי התלונן עלי? מהמזכירות. נכנסתי למזכירות ושאלתי : את התלוננת עלי לחברה? כן. אמרה והסתכלה עלי בתיעוב. למה עשית את זה? כי התלוננו עליך שאת מוסרת סלולארי ובורחת. אמרתי לך שאני ממונה על יותר מדי בנינים נכון? יש לך רק חדר אחד בבנין אחר מה ככ קשה לך? לא קשה לי אך הם צריכים אותי שם. ואם אני שם אני לא יכולה להיות כאן. אני לא האדם הביוני, בדיוק אני חוזרת משם כי הם צריכים את המרצה. זאת שלא אוהבת את הסלולארי התלוננה לא נראה לך תפני למרכזת, אתי אין לך מה לדבר. את לא רוצה לעבוד אני אמצא מישהו אחר יש המון משגיחים. וכך היא התקשרה לחברה ובקשה משגיח אחר במקומי. אני עליתי למרכזת. היא כבר היתה מוכנה מראש. את לא עובדת את מוסרת סלולארי ובורחת במקום להסתובב בין החדרים את הולכת לשתות קפה בחדר המורים ומשחקת מחשב. מה??????? ראו אותך בחדר המורים משחקת מחשב. מי ראה אותי? אני אפילו לא יודעת איך נראה חדר המורים הזה? מי ראה אותי שם. ראו. זה הכל...

וכל זה מקדמה למה שקורה כאן בארצנו הקטנטונת. הדסה. שלמה מור יוסף היה מנהל הדסה לפני שלוש שנים. הגרעונות הם של היום. 3 שנים זה זמן מספיק טוב למנכל החדש להתגבר על הבעיה והוא לא עשה כן. לעומת זאת כשפרצה השריפה בכרמל האשימו את אלי ישי במחדלים שקרו יותר מעשור לפני שהוא נכנס לתפקיד. הכל פוליטיקה. ומה עם משה קצב? האם הוא הואשם באונס רק כדי שיפנה את כס הנשיאות לשמעון פרס? כל כך הרבה לכלוך יש במדינה הזאת..... השאלה רק מי רוצה לשים רגל למי ולמה.

היא תספר עלי כל מיני דברים, אמרתי לעצמי אחרי שהיא פיטרה אותי. היא עושה הכל בעורמה. היא מחייכת אלי ותוקעת סכינים . אין לי שום הוכחה שהיא אכן זרקה אותי מהעבודה. אך בלבי אני יודעת שהיא עשתה את זה.

ואכן זמן קצר אחרי המקרה כבר שמעתי שזרקו אותי כי לא באתי בזמן ואכלתי בזמן העבודה.

לא, לא היא הפיצה את זה , אמא הפיצה את זה. ובכך הפכה אמא לשותפה לדבר.

אמא אף אמרה לי את זה. ואני שאלתי אותה. אני אשת מכירות. תפקידי להסתובב בשטח ולמכור את העסק שלה ואת מוצריו. לא מתפקידי לבוא בזמן. ואין שום מניעה שאלך לאכול. בעלה אמר לי לא לקנות אוכל אלא ללכת לאכול בחינם אצל חבר שלו. תפקידי הוא למכור ואכן מכרתי. העסק שגשג לא רע ושינה פניו אחרי לכתי. אני מלאתי את תפקידי בחריצות וביעילות. העסק הפך אימפריה. הכל עלילה. אני כן באתי בזמן. אבל למה את מפיצה את זה? את בכלל לא היית שם.

אך דבר לא עוזר. מאז ועד היום אמא מוציאה דיבתי רעה.

10 שנים אחרי כתבתי לה את המכתב הזה

שלומציון צעקה עלי שאני לא באתי בזמן והלכתי לאכול ולכן הפיטורים מוצדקים

ועד היום אמא אומרת שהיא מקבלת את הגירסה של אחותי כי לא הוכח אחרת.

אבל היא עצמה יודעת שאני בניתי לה את האימפריה

לך תוכיח שאין לך אחות כך אומרים