הכל חדש ונוצץ

לא, לא, אוגוסט העמוס לא נגמר עדיין. 

2 אירועים היו. אחד מהמקהלה ואחד מנאמן

האירוע מהמקהלה היה חגיגת יומולדת 80 למישהי מהמקהלה.

סוף סוף אני יודעת בת כמה היא. היא הסתירה את גילה בקפידה. ידעתי שהיא מבוגרת ולא הופתעתי אם כי היא נראית צעירה מאוד וחיונית מאוד וזזה כמו אחת בת עשרים. טוב, יש כאלה. גם אפי נצר כזה, אני כבר לא אהיה כזאת. לפני שנתיים עוד חשבתי שכן...

הקיצר עשו לה חגיגה נוסח חיים שכאלה. עמוס אטינגר הנחה. הוזמנו עשרות אנשים שמילאו אולם שלם. ככה חוגגים 80. לא כפי שאנחנו חגגנו. מי יודע בעצם. הם חגגו רק אני לא הוזמנתי. טוב, לא חשוב. 

בכללי עם כל הטררם היה די משעמם. טוב התוכניות של עמוס אטינגר אף פעם לא ממש עניינו. הרבה מלל. רגע שיא היה הופעתה של מקהלת רינת, או יותר נכון מה שנשאר ממנה. ולמרות שהיא התפרקה לפני שנים ורוב הזמרים קשה לאתר אותם היא נשמעה נפלא. אנחנו בכלל לא הופענו למרות שהתכוננו להופיע. קצת אכזבה שהרי היא שרה במקהלה הרבה שנים. לא נמצא לנו מקום? לא חשוב. עוד שיר פחות שיר לא חשוב.

העיקר שהייתי שם.

האירוע השני של נאמן. נפגשנו בבאולינג. אשתו של אחד החברים נורא אוהבת באולינג והיא אירגנה אירוע סופשנה. אז שחקנו ואכלנו כיד המלך וזה סך הכל היה די מפתיע. הנה גם הנכים שמחים. כי לידיעתכם נכה זה לא חצי בנאדם. נכה זה לא בנאדם בכלל. תשאל את הנכים ויגידו לך...

מה נשתנה? זה היה הנושא והוא נעלם ככ מהר לפני שהספקתי. אני אוהבת נושאים כאלה. אני חושבת שאפילו עשיתי את זה פעם אחת. כן כן קשה לחדש כאן משהו אחרי 6 שנים. כולם יודעים שאני ימנית ואני שונאת חורף ואוהבת מוזיקה ומסוכסכת עם אי אילו אנשים. ובכל זאת אולי כן זז משהו. בואו נבדוק.

היום 28.1

איך היה כאן ב 2006?

אני הייתי כאן אך סגרו לי את הבלוג. לא אשכח ולא אסלח.

איך היה 2007 ?

כתבתי אז את זה. אבא שלי עוד היה חי. לגמרי. זו היתה השנה ה -80 לחייו וכבר אז הרגשתי שעומד לקרות משהו רע. אכן קרה. נכון שאני יודעת שדברים עומדים לקרות רק שאני לא יודעת בדיוק מה ואיך אפשר למנוע אותם. ספציפית ידעתי שאת יום הולדתו ה-80 של אבא יחגגו בלעדי ואכן כך היה. אני עד היום לא יודעת איך הם חגגו. אני רק יודעת איזה גועל נפש הסתובב סביב זה. אני חושבת שכבר אז הוא היה חולה אך עוד לא גילו כלום. מי חשב שכעבור 5 שנים הוא לא יהיה בכלל... אבל 2 הגורגונות נותרו וגם הקומבינות. יומולדת 80 של אבא נותר פצע שלעולם לא יסגר. אני חושבת שעד יום מותו אבא כעס עלי. אין לי מושג למה וגם לא נותר לי את מי לשאול. ובעצם שאלתי. הוא אמר שיכולתי לנהוג אחרת. הייתי צריכה להסביר לו שלא אני החלטתי לחגוג לו במסעדה שנמצאת במיתחם המוסכים של נשר ביום שישי אחהצ כאשר הכסאות כבר מורמים על השולחנות ואין כבר אוכל. כן, זה מה שאמא החליטה. שאני ואחותי נחגוג בנפרד כבקשתי אמנם אבל אתי תהיה החגיגה בחור הכי מגעיל שאפשר להעלות על הדעת. הוא אמר שיכולתי למצא מסעדה אחרת. אמרתי שאמא החליטה לחגוג ככה והיא אחכ החליטה שהולכים אליה הביתה וחוגגים עם מה שיש או עם מה שאין. ואכן ניסיתי מאוחר יותר ליטול יוזמה וללכת למקום שאני אבחר ביום אחר. אמא אמרה שכבר חגגנו וזה מספיק. אז ביטלתי. מי אשם אם כן? אם אמא דופקת את העסק בסוף כועסים עלי? אפשר בלי אמא אבל לזה הוא היה מסכים? הוא אמר שעם כולם זה היה בסדר חוץ ממני. מי זה כולם? נראה לי רק שאמא רצתה לסכסך ביני ובין אבא והצליחה. הצליחה מצויין.

ההורים עוד היו באים לבקר אותי. אני נזכרת איך אמא היתה מתיישבת במטבח ומשוחחת אתי ואבא היה שומע חדשות. הם גם הכינו אוכל לילדים. יש לי בארון עוד קופסה של סוכרזית שהיתה מיועדת רק בשביל אבא. עכשיו היא יכולה לחכות לו. הוא לא יבוא יותר.

2008 ?

לא כתבתי כלום

2009?

גם לא כתבתי כלום

2010 ?

גם ב2010 כתבתי על משפחתי. הפעם על אחותי. בנושא הזה לא השתנה כלום. רק יותר גרוע. תיארתי אותה כבחורה צנועה ורגילה שעברה מטמורפוזה. אז נזכרתי בהתחלה. איך היא עברה לדירה יוקרתית והתחילה להרים את האף. מטמורפוזה זה הליך בלתי הפיך. כיום אני משתדלת לשמור כמה שיותר מרחק ממנה. לא בטוח שזה חכם. היא מסוכנת ולא נעימה בכל מצב.

2011 ?

גם כן על אחותי. אחותי העוזרת המאהב והקומבינות. נראה שעם השנים היא רק משתכללת עם הקומבינות ולמרות שאנחנו בקושי מדברות היא הצליחה להוציא את העוזרת שלי מהבית. לא נראה ששמירת מרחק ממנה ממש עוזרת. אולי קצת. טוב היום יש לי עוזרת אחרת. כבר סיפרתי עליה ואני לא ממש מרוצה אבל זה יותר טוב מכלום. לאחותי יש מישהו אחר אבל כמו אביבית מהאח הגדול היא בקשר עם כל האקסים שלה. עם בעלה, עם המאהב ועם עוד 2 אקסים. כולם מסתובבים סביבה כמו פלנטות סביב מערכת השמש. מעניין מה הם מוצאים בייצור המגעיל הזה. גם לפני שנה חיפשתי פתח מילוט מהייצור המגעיל הזה אבל כל פעם הייצור הזה תופס אותי מחדש. אולי יש דרך אחרת להתמודד עם הזוועה הזאת דמתקרי אחותי. 

2012 ?

זה כבר הנושא החם של היום

יש לי הרבה מה לומר לגברת הזאת. יש לי בטן מלאה עליה אך אני מעדיפה לשתוק. אמרתי לה שהיא אינטרסנטית וזה מספיק. את המילה שהייתי רוצה לומר לא אכתוב אפילו כאן. ישפוט מי שמכיר את הסיפור. אמש סיפרתי למישהי איך היא הכניסה את אבא חולה הסרטן לבית אבות של חולי אלצהיימר. איזה קומבינה היא עשתה עם חברה שלה. איזה רעש היה שם. איך הכריחו את אבא לקום מהמיטה ולבצע פעילויות של גן ילדים. איך שמו לו מעקה ליד המיטה ולא נתנו לו לרדת לעשות את צרכיו ושמו לו טיטול למרות שהוא שלט בצרכיו עד יום מותו ואיך זה הרגיז אותו. איך שמו אותו במצב כה קשה עם אנשים שהוא לא מכיר שהם בעצם כבר לא אנשים, במקום לתת לו למות בשקט או לחיות בשקט. איך אי אפשר היה לבקר אותו בחדרו. איך המצב שלו הדרדר במקום הזה. המחלה הרגה אותו אך היה מישהו שעזר לה. איך בסופו של דבר היא הצליחה לשכנע את כולם שככה זה הכי טוב. השומעת הזדעזעה....

ת'אמת חשבתי שהתרגיל הזה יהיה יותר נחמד.

16.11 הוא תאריך הרבה יותר נחמד

לפחות נזכרתי עם מי יש לי כאן עסק אם במקרה הספקתי לשכוח

בזמן ששרתי היה כאן בלאגן. בין הבנים ובין הסבים. לא הבנתי בדיוק מה קרה רק שמצאתי את כולם מעוצבנים. חייזרון נשאר לבד בבית, סוסון הלך להדליק נר בגראנד קניון הלך גם לסבתא וברח משם כמו רוח תזזית. לכולם היו טענות זה כלפי זה ואני אפילו לא יודעת מי נגד מי ובאיזה הקשר.

אבל כשהתקשרתי לזקנים לשאול אם אפשר להדליק אצלם נר ואם הם הקליטו את ההופעה ואם אפשר לשמוע את זה חטפתי מקלחת

אני לא אשכח לך מה שעשית לי ביומולדת 80 - התחיל הזקן לצרוח - אני לעולם לא אשכח לך את זה

- מה אתה רוצה ממני ? מה עשיתי לך?

- רצינו ללכת למסעדה ואת ביטלת

- אבל דיברנו על זה אתמול.

- את הרסת לי את היומולדת, את הורסת כל דבר. את כמו בעלך לשעבר תמיד הורסת שמחות אנחנו רוצים לשמוח ואת הורסת את זה.

- אני לא הרסתי לך כלום. זו האישה האהובה שלך שהרסה לך

- את הורסת הכל

- אבל היא אמרה שחגגנו

- את הורסת הכל ימח שמך וזכרך את הורסת

בשלב זה התרתחתי. מה זה ההאשמות האלה? אני הרי רציתי לחגוג איתו, הם עשו הכל כדי שזה ילך עקום ובסוף אני אשמה. אני הרסתי ולא יסלחו לי על זה לעולם. איך תמיד אני יוצאת רעה במשפחה הזאת.

התחלתי לצרוח עליו.

- היא הרסה לך היא הרסה, מההתחלה היא הרסה אבל אני אשמה יא חתיכת חרא

- אל תקראי לאבא שלך חרא

- לאבא כמוך אני כן אקרא חרא, היא הרסה לך את היומולדת ובסוף אתה מאשים אותי.

- היו לי יופי של חגיגות. רק איתך זה יצא חרא.

- אהה חגגתם בלעדי נכון? אז עכשיו אתה בא בטענות אלי. חגגתם בלעדי ובסוף אני הורסת, זרקתם אותי מהמשפחה ובסוף אני לא בסדר.

- את זרקת את עצמך מהמשפחה.

- אני??? אתם כל הזמן מתעלמים ממני ובסוף אני זרקתי את עצמי? אתם כל הזמן תומכים באחותי ובסוף אני זרקתי את עצמי? אתם זרקתם אותי. איפה אתם כשאני צריכה? 

- אנחנו מזמינים אותך את לא באה

- לאן אני לא באה?

- אמא: אני מזמינה לצהרים את לא באה, אני מזמינה לארוחת בוקר את לא באה

- כי לא נעים לי איתכם. כל הזמן מדברים על אחותי, תמיד היא מתקשרת כשאני נמצאת, מה את רוצה? אחרי כל הדברים שאתם עושים לי את רוצה שאבוא כאילו כלום? עשית לי מספיק דברים כדי שלא יהיה לי חשק לבוא

- מה עשיתי לך?

- שוב לטחון? אמרתי לך 1000 פעם מה עשית, אמרתי לך 1000 פעם מה אני רוצה ועד שלא אקבל את מה שאני רוצה אני לא באה ואין שמחות.

המשכנו לטחון שעתיים וחצי בטלפון.  ושוב מה קרה בעבודה ושאחותי לא אשמה רק בעלה אשם ושהם נתנו לי יותר מאשר נתנו לאחותי ושגם אני מפלה בין הילדים שלי והראיה היא שסוסון מקנא בחייזרון ושיש להם שתי בנות אחת טובה ואחת תמיד היתה גרועה, נחשו מי והם לא מבינים למה אני לא רוצה לפגוש את אחותי הרי פעם ישבנו וצחקנו אצלם ואמא עבדה מאוד קשה על הלביבות ובסוף הילדים לא באו ורק אני אשמה בכל.

ואגב הסתבר שעם אחותי הם חגגו במקום אחר לגמרי את היומולדת 80. במסעדה מכובדת על ציר מוריה שנמצאת בבעלות אחותי ובעלה לשעבר. במקום אחר קראתי לה פיזדיולוך. אבל זו לא המילה האחרונה

חג חנוכה שמח.