הכל חדש ונוצץ

ליאונרד כהן הלך לעולמו. בחרתי בשיר לא ככ מפורסם שלו. שם השיר עקידת יצחק או the story of issac. השיר עושה לי כיווצים בבטן יותר מכל שיר אחר של ליאונרד כהן.

השיר מתחיל בתיאור העקידה מנקודת מבטו של יצחק. ילד בן 9 שרץ על הגבעות עם אביו, לא יודע בדיוק מה מצפה לו אך הוא רואה נשר או עיט ואביו בנה מזבח... מאוחר יותר הוא עובר לגיל יותר מבוגר מביע בקורת על הורים ששולחים את ילדיהם לקרב ועל מלחמות בכלל. החלק הראשון של השיר מובן החלק השני צריך פרשנות. ואני מבינה יותר דרך המוזיקה והצלילים את הקטע הנורא של עקידת יצחק.

זאת היצירה שאנחנו עכשיו עובדים עליה ומתכוננים להופעה ב-17.5

כמו לפני כל הופעה יש מתח למרות שהופעתי 1000 פעם

כל פעם מחדש אני חוששת שלא נשיר טוב, נטעה, לא נבוא בזמן, לא נראה טוב, לא יבואו מספיק אנשים

אחרי שזה נגמר הכל בסדר. אבל לא לסמוך על זה. עד שזה לא  נגמר זה לא נגמר

הקטע הזה הוא הפרק השני מתוך הסימפוניה השביעית של בטהובן

במקרה הוא נכנס לשאלון בפייסבוק וזה מה שיצא.

דווקא מתאים לי. גם מזכיר לי נשכחות

היו אלה ימיה הכמעט אחרונים של סבתי עליה השלום.

אני הייתי אז נערה הוללת. היא לקחה אותי לקונצרט.

כבר לא ככ עניינו אותי קונצרטים. יותר עניינה אותי מוזיקה עכשוית של פעם

ובכל זאת היצירה הזאת היתה חודרת שריון

תמיד אזכור את סבתי האהובה.

זוכרת איך הלכתי איתה לקונצרט. פעם ראשונה בחיי שהייתי בקונצרט מבוגרים.

והיום הדירה של הדודה עברה לבעליה החדשים

הדודה שלי היא בת שלה...

לאט לאט יותר ויותר דברים הופכים להיות זיכרון.

זהו מעין רקוויאם לסבתא

גם יש לי משהו לומר על רקוויאם אבל בפעם אחרת

יהי זיכרה ברוך