היום לפני 5 שנים יצאנו לדייט הראשון.
למעשה כבר הכרנו יותר משנה ולפי דבריו הוא סימן אותי מהרגע הראשון שהוא ראה אותי. הוא הקים מקהלה חדשה שנועדה לנסוע לפולין. באחת החזרות שמתי לב לזה ולא אהבתי. כרגיל. את כל הבני זוג שלי לא רציתי בהתחלה. מי שמתעקש זוכה.
אז יצאנו לדייט בבית קפה אחד ואמרתי לו והוא אמר לי. יש חשיבות לדברים שנאמרו אז. הוא אמר שהוא עוסק קצת במיסטיקה. אוי חשבתי לעצמי. אני אמרתי שאני זקוקה לבן זוג תומך שקצת יטפל בי
משם זה המשיך. עד היום. כן עד היום. אבל איך אנחנו היום? הורדנו קצת פרופיל. הרבה. אנחנו עדיין נפגשים. בים. לעתים רחוקות. התנאים השתנו. אין לו אוטו או שלא רוצה להשתמש בו. אין לו כסף. אין מקהלות אין כלום. הוא צריך להתחיל מחדש. הוא עובד על זה. הוא בקשר עם הלהקה הבולגרית ויש כמה חברי מקהלה תומכים. בינתיים אין כלום. אני לא יודעת מה יש כי הוא לא מספר לי ואני לא ככ רוצה לשמוע. הוא בקשר עם המון אנשים שאני לא יודעת עליהם ולא רוצה לדעת. בקיצור אנחנו על אש קטנה. על גחלים לוחשות. זכר לאהבה גדולה שהיתה ואולי נשאר ממנה קצת