הכל חדש ונוצץ

שוב התקשרה אלי הדודה וסיפרה שהיא לא מוצאת את אמא.

התקשרתי לבית חולים היא לא שם

התקשרתי אליה הביתה היא לא שם

התקשרתי אליה לפלאפון היא לא שם

התקשרתי לבית חולים שיקומי שאמרו שהיא עשויה להיות שם היא לא שם

אז איפה היא

התקשרתי למשטרה. אמרתי רק שאני מודאגת ואני לא בקשר עם אמא ולא עם אחותי. אני לא מדברת איתן והן לא מדברות אתי. מן הראוי היה לספר לי על כל הניתוח הזה , למה הוא נעשה, איך הוא עבר, איפה אמא, אבל אף אחד לא סיפר לי. השוטרת ביקשה ממני את הטלפון של אחותי. התקשרה, חזרה לספר לי שאמא בסדר והיא לא נעדרת אבל אם אני רוצה לדעת בדיוק איפה היא עלי לדבר עם אחותי. אני לא אדבר איתה.

אז איפה אמא? אין לי מושג

ואני באמת לא יודעת בשביל מה בכלל אני מחפשת אותה

טוק טוק - נשמעה דפיקה בדלת.

על הסף שליח ובידו מעטפה.

מה זה?

מבית המשפט.

פתחתי את המעטפה. במעטפה היה צו הרחקה וצו איסור על החזקת נשק. כן אחותי הוציאה נגדי צו הרחקה בעקבות פרסום הבלוג הראשון. צו ארוך ומנומק. תלונה במשטרה, תצלום של כמה פוסטים, לא כולם , כתב תביעה ופסק דין. עיינתי באריכות באותו מסמך. היא טוענת שאני מהווה סכנה מיידית לילדים שלה. אני? אני אי פעם ניסיתי לפגוע בילדים שלה? איך? על מה? הרי היא זו שפגעה בבן שלי. אבל לך עכשיו תוכיח את זה. איפה ראו שאני פוגעת בילדים שלה?  הרי היא כל הזמן מזמינה אותי ליומולדת שלהם ואני לא רוצה לבוא.. היא גם טענה שאני כמעט לא יוצאת מהבית והיא בעצם לא יודעת אם יש לי נשק... הנשק שלי זה עכבר ומקלדת. זה מגוחך, אי אפשר לאסור עלי להשתמש בעכבר ומקלדת....

היטב נחרדתי מהמסמך הזה. כל ההאשמות האלה, מה יעשו לי עכשיו? ואיך זה שבכלל לא שאלו אותי איך זה נעשה באופן חד צדדי שכזה. היא שוב ניצחה אותי חשבתי. מה אני עושה עכשיו? הזמינו אותנו לגישור. מה זה בכלל גישור. מה יהיה?

כן זה היה מאוד לא נעים. אבל אחרי כמה ימים פתחתי שוב בלוג, את הבלוג הזה, פניתי לעורכת דין שנראתה לי טובה. למעשה היא היתה עורכת דינו של בעלי והיא הצליחה להוציא אותו יפה מתביעה שהגשתי נגדו....

כך הסיפור שלנו עלה מדרגה. והלוא הוא מסופר מאז ועד היום

היום 27.1 מציין העולם את השואה. אצלנו זה גם 27. 27 לניסן.

העיתונים, התקשורת, שוב מלאים עם סיפורי שואה ואפור, כאילו שהשואה היתה באמת אפורה, והיטלר והימלר, רק מזל שאין צפירה ולא סוגרים את כל בתי העינוגים קרי בתי קפה מסעדות קולנוע. נחמד שהעולם מזדהה עם השואה ומציין את היום הזה. רק שהעולם שוכח דבר אחד. השואה כבר עברה אך לא למד ממנה שום דבר. אולי פשוט אי אפשר ללמוד ממנה וקשה לתפוס מה היה שם. אנחנו היום משווים כל דבר לשואה, קוראים לזה זילות שואה ואולי זאת לא זילות. זה עגל הזהב. פשוט אי אפשר להבין את זה. אנחנו נחלקנו גם כאן לשמאל וימין בתפיסת השואה. כולנו פוחדים מכך שהיא  תשוב. השמאל חושש שאנחנו נתנהג כמו הנאצים הימין חושש שהעולם והערבים ואפילו חלק מבני עמנו יעשה לנו את מה שהנאצים עשו. השמאל חושש מגזענות. כל דבר אצלו זה גזענות. שנאת ערבים זו גזענות, שנאת הומואים זה גזענות, שנאת זרים זו גזענות. בזכות החשש הזה מגזענות ערבים כובשים את הארץ בשקט גרים בכל מקום שלא גרו אפילו לפני עשור, מסתובבים במקומות שלא הסתובבו לפני עשור ואם נזכור שלפני עשור וקצת פרצה האינתיפאדה השניה כאשר ערביי ישראל השתוללו, זרקו אבנים אז בואו לא נחשוב מה יהיה אם תהיה אינתיפאדה שלישית. בשם השואה והגזענות הכנסנו לכאן את הסודאנים. אנחנו פליטים הם אמרו. גם אתם הייתם פליטים. וכך הם כאן בזכות זה שפעם גם אנחנו היינו פליטים. גם הטבעונים בראשות גארי יורופסקי תפסו טרמפ על השואה. טבח בלי חיים רצח בעלי חיים ומי שהיה עד היום קרניבור מצוי הפך לרוצח נאצי. כאשר פעם השוו את היהודים המובלים למחנות המוות לבעלי חיים והיום הפרות והתרנגולות מושוות ליהודים בשואה. 

הימין לעומת זאת חושש שנכחד. אני נמנית על הימין וקשה לי להתנתק ממנו. כן אני חוששת שלא נשאר כאן הרבה זמן אם בכלל. אנחנו הקמנו פה מדינה יהודית על חורבות השואה ואני מלאת חששות שהיא תעלם. כך בשקט בשקט נעלמים הערכים שעליהם הוקמה המדינה. תחילה הפכה המדינה היהודית למדינה יהודית ודמוקרטית ומכאן התחיל הסחף שלא נגמר השפה הערבית הפכה לשפה רשמית של מדינת היהודים, הערבים כבר דורשים שהשפה תלמד בכל בתי הספר. שיוויון זכויות ערבים בכנסת אחמד טיבי סגן יושב ראש הכנסת והאיש בכלל נגד קיומה של המדינה. חנין זועבי שיצאה בגלוי נגד המדינה עדיין חברת כנסת. לא לא צריך מלחמות. במלחמות אנחנו ננצח. בתחבולות הם ינצחו. קודם מדינת היהודים, עכשיו מדינה יהודית ודמוקרטית ובעתיד מדינת כל אזרחיה. זהו מדינת היהודים היחידה בעולם הלכה פייפן. הימין נלחם על הזהות היהודית השמאל רוצה להטמע בין תושבי האיזור. דגל פלסטין, המדינה שעדיין לא קיימת מונף בכל מקום. הסכמי אוסלו, פינוי, גירוש, פינוי סיני, פינוי עזה וצפון השומרון ועכשיו מדברים על הבקעה עוד גירוש עוד פינוי. גם השואה התחילה עם פינוי וגירוש, רק שגירשו אותנו. לא גרשנו את עצמנו. בצפון ערביי הגליל מתפשטים דרומה במרכז רשות פלסטינית ובתלאביב סודאנים בדרום בדואים וסודאנים. מה נשאר כבר מכל המדינה היהודית. מה ישאר אם זה ימשיך ככה? וגון קרי מפעיל מכבש: הסדר פינוי

והעולם מציין היום את השואה. שוכח שנשארנו כאן, שוכח שהקמנו לנו מדינה וגם אנחנו שוכחים שאת המדינה הזאת הקמנו כדי שאנשים כמו גון קרי  נציגו של כושי המחמד שלנו אובמה לא יסתובבו כאן. ככה זה . שוכחים. זוכרים את השואה והנספים לא זוכרים את היהודים החיים. לא זוכרים שיש לנו זכות להיות כאן כעם יהודי עם הגדרה עצמית. מכנים אותנו מדינת אפרטהייד ואנחנו נבהלים. העולם שונא אותנו. העולם יטיל עליכם חרם אומר הפרצוף הארוך הזה גון קרי... האם העולם באמת שונא אותנו? ומה בקשר לקנדה ואוסטרליה ורומניה ופולין ומי עוד גם הם שונאים? או שזה מה שהתקשורת רוצה שנחשוב שהרי התקשורת היא שמאל, מרץ, הקרן החדשה לישראל, אמא של דפנה ליאל מערוץ 2 היא מנכלית הקרן החדשה . ואני לא יכולה שלא לזכור את הקאפו היודנרט, ומי באמת שלח את היהודים לתאי הגאזים גזר את שערותיהם והוריד להם את שיני הזהב. כן, שואה זה מסובך. אי אפשר לתפוס את זה...

רק נזכור בתוך זילות שואה הכחשת שואה וכל הנרטיב סביבה את ששת המיליונים שהלכו לעולמם בדרכים משונות. לעולם לא עוד. הלואי