הכל חדש ונוצץ

הקושקושון נמצא בארץ חודש וחצי. נראה שהוא שכח כבר מה זה אוסטרליה. עכשיו הוא עובד. גם לומד. יש לו תוכניות לעזוב שוב ואת זה היה לו מההתחלה. אני מעדיפה לא לחשוב על זה. בינתיים הוא תורם את חלקו. גם סוסון תורם את חלקו. יש קצת קנאה אבל בינתיים זה ברמה סבירה.

הרבה אני לא כותבת. הרבה לא קורה. כרגע אני לבד בבית שני הקיצים עובדים עוד מעט יבואו הביתה, כך זה כל יום פחות או יותר. אתמול הלכתי עם סוסון לחדר כושר. אני צריכה ללכת יותר אבל למי יש חשק. אולי כשהמזג ישתפר. למזג האוויר יש השפעה מכרעת בעולמי. עוד יותר מאשר קודם. אפילו לקחתי כדורים נגד דכאון שרק הגבירו את דכאון החורף הזה. עכשיו קצת יותר חם אז גם יותר טוב. מובן שהפסקתי את הכדורים מיד אפילו לא לפי הוראות רופא. פשוט הפסקתי. כנראה שאני לא צריכה אותם בלעדיהם השתפרתי פלאים.

טוב, בוקר יום שישי. האוטו שוב עושה בעיות. אין לי כוח להחליף אותו. כשנראה שהכל מתאזן שוב משהו מוציא אותך מאיזון. אני חושבת מה הייתי עושה בלעדי השניים האלה. חושבת שהייתי הולכת לאיבוד. הם באמת עוזרים כל אחד בדרכו. סוסון דוחף אותי לעשות דברים החייזרון מסיע אותי לכל מיני מקומות, בעיקר לטיפולים רפואיים אבל לא רק.

בצד הדברים הטובים יש גם דברים רעים. אני משתדלת לא לחשוב עליהם. להעביר אותם. להתעצבן אבל לא לקחת ללב. לא יודעת. הם קיימים. קחו למשל את הדירה הנוספת שהדיירת עזבה בלי להחזיר את המקרר והטלויזיה, קחו למשל את ההסתבכות של החייזר עם הבנק. אתמול שוב ניסה הפקיד לשכנע אותי לקחת הלוואה. אמרתי לו שעוד פעם הוא מנסה אותי עם הלוואות אגיש נגדו תביעה. מספיק הם הזיקו לו עם ההלואה הראשונה. לפעמים אני תוהה איך פקיד בנק אומר לחייל שזה אך השתחרר לקחת הלואה. הוא חושב שיש לו כסף ולא מבין שאת ההלואה צריך להחזיר בריבית. כדי להחזיר את ההלואה אמרו לו שהוא צריך לקבל עוד הלואה. רק כשהתעקשתי נאמר שהוא צריך להחזיר סכום קטן בלבד. באמת שהבנק נעשה קטסטרופה. במקום להועיל ללקוחותיו הוא מנסה רק להזיק להם. אני רק חושבת אם הוא היה נענה להם. הם רצו שיחזיר את כל הסכום + ריבית, וכמובן לקחת הלואה בשביל זה בעוד שאפשר היה להחזיר רק את מה שחויב ולהמשיך את ההלואה הקודמת. מקווה שהסברתי את זה טוב. בכל הנוגע לכספים אני מסתבכת עם הסברים רק שהבנק חרא והפקידים נעשו קבלני הלוואות וזה מאוד לא מוצא חן בעיני.

יש לי היום דיון בבית המשפט

על הדיון נודע לי רק אתמול. כלומר ידעתי שצריך להיות דיון בינואר רק עורך הדין לא אמר  מתי. כשלחצתי עליו ענה ב29 לחודש.

אתמול התקשרתי אליו הוא אמר שזה היום. ב-9:30. 

אני בכלל לא יודעת מה נושא הדיון. בהתחלה אמר שזה בקשר למכונית עכשיו הוא אומר שזה בקשר לצו הרחקה. צו הרחקה? תזכירו לי מה זה היה. אני מתקשה להזכר. זה אותו צו שאחותי נקטה בו כאשר היא הכניסה את אמא לבית אבות? זה אותו צו שלא ידעתי על קיומו ולא הגיע אלי מן הסתם? זה אותו צו שכבר הסתיים והמשטרה הודיעה לי שלא היה קיים בכלל כי לא היה לו אישור מסירה? אני לא יודעת. אני לא יודעת כלום. יש לי עורך דין. שיטפל בנושא. למה צריך אותי בכלל? הוא קיבל כסף כדי לעבוד. ועכשיו אני בכלל אחרי אירוע מוחי. אני לא חייבת לבוא בכלל. אבל אני לא סומכת עליו. אני לא יודעת מה לעשות לבוא לא לבוא לבוא לא לבוא. מצד אחד נראה לי העניין חשוב מדי כדי שלא אבוא. אשים קץ להשתוללויות שלה על חשבוני. אני אדאג שהכסף שמגיע לי יהיה אצלי ולא אצלה. מצד שני הרי עברתי אירוע מוחי. אני לא מדברת טוב ואולי לא אציג את העמדה שלי כראוי. גם לא עשיתי שיעורי בית. לא היה מספיק זמן. אין לי מושג מה לעשות. הוא אולי יכול לומר שעקב ההטפלויות שלה עברתי אירוע מוחי וזה יכול להיות הכי משכנע. נראה שלא אבוא. מראש קבעתי הרי שלא אבוא. אין לי מושג... 

...טוב לא הייתי וטוב שכך שכן היא היתה. העוד הציג את המסמך שמורה על מצבי הבריאותי. היא עכשיו שכחה את הצו וגם את המכונית והתמקדה בכך שיום יום אני מתקשרת אליה ומטרידה אותה. כמובן שהיא לא הצליחה להוכיח את זה. רק שמס׳ הטלפון שלי ידוע אז... היא גם טענה שהמשטרה הפסיקה לחקור בעניין המכונית אבל אין לה הוכחות שאני לא עשיתי את זה. מנגד אין לה הוכחות שאני כן עשיתי את זה ובאמת אחרי חקירת המשטרה ההתנכלויות לרכב הופסקו. רק היא לא ציינה שבמשך 60 שנה גם לא היו התנכלויות לרכב שלה. טוב אני לא צריכה להוכיח שלא עשיתי את זה. 

אחרי שנגמר הדיון שאל אותה העורך דין על מה הסכסוך? על זה שנולדתי היא אמרה. נו אז היא נורמאלית?

היא דרשה שיהיה מעקב על הטלפונים שלי. שיהיה מה איכפת לי אבל בעצם זה כן איכפת לי. מה פתאום שהיא תעקוב אחרי הטלפונים שלי אבל הסכמתי. זה יעלה לך הרבה כסף, אמרו לה . כן כן אני מוכנה לשלם. בסוף הם ירדו מזה. לעומת זאת העורך דין שלה הציע צו הרחקה הדדי וגם את זה שאלו אם אני מסכימה. כן, למה לא, עד סוף החיים. אחכ חשבתי שבעצם היא יכולה לטעון שהפרתי את הצו ולהמציא כל מיני דברים. אבל היי גם לה יש צו הרחקה.

אמא היתה בבית חולים. קלבסיאלה. אבל היא משתחררת.

עד כאן להיום עד הפעם הבאה.

יום יפה היה אתמול. ניגוד גמור למה שהיה פה לפני שבועיים.

שמנו פעמינו לים. הים ים פלטה, השמש מלטפת אולם רוח מזרחית במשבים ערים משבשת קצת את האווירה. 

אפילו נהגתי לשם. זה לא זה. נהגת השודים שהיתה פוחדת ללחוץ על הדוושה.

עשינו סיור על החוף, אכלנו בסן ביץ

האופטימית שבי אומרת: זה משתפר וישתפר עוד

הפסימית שבי אומרת: עוד ארוכה הדרך ואולי לעולם לא אגיע ליעד.

כך אני. יום אחד אופטימית יום אחד פסימית.

צריך למצוא דרך לשמור על האופטימיות

היא מהווה תפקיד מרכזי בהחלמה.

אני זוכרת את אבא לא זז מהמיטה. שעות על שעות שכב עד שמת. כבר 3 שנים.

ואילו ההיא מהמקהלה שהיתה לה בדיוק אותה מחלה עדין מפזזת.

אני בכוח מוציאה את עצמי מהמיטה, שותה קפה.

נקווה לטוב.