הכל חדש ונוצץ

הרגשתי שהגעתי למבוי סתום. אני חייבת לעשות משהו עם עצמי

לא ידעתי מה לא ידעתי במה להתחיל

הסתכלתי בעיתון

אולי הגיע הזמן שאצא מן הבית יותר, שאטייל יותר אולי אמצא משהו מעניין בעיתון

וכך הגעתי לפסטיבל הזית

ארזתי את הילדים ונסעתי הגלילה לקיבוץ לוטם.

היה לי אז אוטו חדש. חדש חדש. ההורים נתנו לי אותו.

אבל משומה כולנו רצינו את האוטו הקודם שנפח את נשמתו. פשוט כך נפח את נשמתו.

זה היה אוטו אדום שהחליד כולו והגיע אחר כבוד למשחטה.

כך נסעתי לי בכבישי הגליל הצרים כמעט לבד. אני והנוף הגלילי עם האוטו החדש והילדים כך לבד. היה בזה משהו מפחיד. הגענו לקיבוץ לוטם, החניתי את האוטו ושמתי פעמי לפסטיבל, כן הראו לנו אבנים או יותר נכון אובניים ואת תהליך הפקת שמן זית. היה מעניין. בפינה היה אוהל. באוהל היה מיסטיקאי. החלטתי שהפעם אני הולכת. אולי הוא יענה לי על כמה שאלות שהציקו לי

נכנסתי לאוהל, התיישבתי בפני איש ערבי מבוגר. הוא ביקש את שמי ושם אמי והתחיל לעיין בספרים

את על הפנים הוא אמר

את לא תצליחי בשום דבר. כל מה שתנסי לעשות לא יצליח לך. את אשה טובה כשרונית ומוצלחת אך מישהי מקנאה בך ומקללת אותך כל הזמן. היא הטילה עליך כישוף. הזהרי מבני משפחה ואל תדברי הרבה.

- מה עם אחותי - שאלתי - האם זו היא שמקללת אותי? כישפה אותי? שמה עלי עין רעה?

- אחותך היא גרושה גאוותנית וחושבת שהיא מלכת העולם

- היא נשואה

- אצלי היא גרושה.

- ומה עם הכישוף?

- אמרתי את מה שאמרתי. הזהרי מבני משפחה. אחותך מקללת אותך כי את מצליחה בזכות עצמך לא תלויה באף אחד ולא מקשיבה לאף אחד

- ומה עם הכישוף?

- לא אומר יותר

- זאת אחותי?

- לא אומר

- ומה עם הילדים?

- לבן הגדול שלך אין הרבה מזל. הבן הקטן חמוד ושובב.

- והבעל?

- אתם רבתם כל הזמן בגלל צלע שלישית

- והחבר?

- את רוצה שאחזיר לך אותו?

- לא

- אז לא חשוב

קמתי. ובדרכי החוצה הוא אמר שוב: הזהרי מבני משפחה. הזהרי מבני משפחה, השמרי מהם

פחד גדול נפל עלי בצאתי. הלכתי לכיוון האוטו. מישהו פגע בו. הוריד לי את הראי פגע במנורת איתות וגם מערכת האזעקה לא עבדה. זה רק הגביר את הפחד. כאילו כוחות האופל באו לבקר אותי. הלכנו לאכול משהו במסגרת הפסטיבל. היה מאוד טעים.

הגענו הביתה. תקף אותי בולמוס של אכילה בלתי נשלט.... מה מה אני הולכת לעשות עכשיו אם שום דבר לא יצליח. אני לא מקשיבה לו

אלא שהוא צדק בכל.

זה היה לפני 12 שנה לפני שהכל התחיל...

כל מה שנסיתי לעשות באמת לא הצליח

משפחתי הפכה לסרברוס אימתני עם גרורות

ואת האוטו החדש היפה גנבו לי .

כשאמא מזמינה לארוחת בוקר אני אומרת לה לא

אבל נדרש ממני הרבה כוח כדי לומר לה לא.

כי סהכ ארוחת בוקר אצל אמא זה כיף

זה פינוק שאין לי הרבה ממנו

ולכן כל פעם כשהיא מזמינה אני תוהה למה למרות הכל אני רוצה ללכת לשם

נמשכת לשם כבמטה קסם.

כן ארוחת בוקר במטבח של אמא

אמא מכינה חביתה

אני מבקשת אותה דלילה כזאת. חביתה של אבא

אבא כבר לא רוצה להכין חביתה כזאת. אומר שזה לא בריא.

חביתה ולחם עם לקרדה ועגבניה חתוכה או סלאט, פרי יצירתו של אבא. אבא אלוף בסלאטים.

ובסוף כוס קפה.

אני שוב ילדה קטנה

אחכ מתחילים הקשקושים

לפעמים זה נגמר טוב

לפעמים זה נגמר רע

ואז אני כותבת פוסט.

סהכ אנחנו משפחה נחמדה

קטנה כמו כל האשכנזים

למה המשפחות של האשכנזים קטנות?

כי רובם נספו בשואה

ואנחנו רק שרידים.

כן, משפחה קטנה ונחמדה

משפחה קטנה ומטריפה

איזה שד נכנס בה? בנו?

טוב הלכתי להתפנק קצת

בדרך תפס אותי גשם.

אני לא אוהבת גשם

אבל אחרי כלכך הרבה בצורת

נזכרתי בסרטון הזה

בעיקר בסוף שלו

זה סרטון ממלך האריות במידה והוא נמחק. ננסה חדש?

היא ממש חגגה אחרי פיטורי הלא ברורים, המשיכה לחגוג ואני חרקתי שינים. היא לא שמעה על תוכנית ההתנתקות שלי. אני פשוט לא התקשרתי אליה אך היא לא הרפתה ממני. סיפרו לי שהיא נסעה לים המלח עם מי שהיתה פעם השותפה הלסבית שלה כשבפועל היא נסעה עם המאהב לקפריסין. היא באה אלי הביתה עם חיוך מיליון דולר לספר את זה.

מיד אחרי שחזרה מקפריסין היא כבר תכננה את החופשה הבאה. אפילו 2 חופשות. האחת בגרמניה לחג המולד והשניה חופשת סקי. החופשה הראשונה היתה זאת אלא שזה לא היה ככ מצחיק. למעשה היא תכננה אותה עלי. שהיא תצא עם המאהב ואני וילדי נשמש לה כמסווה. בהתחלה התלהבתי מהתוכנית. לנסוע, להתאוורר קצת, אבל בחישוב שני הסתבר שזה יקר מדי, את אורות חג המולד כבר ראיתי באמריקה ולא יצאתי מגדרי, את הקור הגרמני גם כן חוויתי וזה לא הדבר הכי נעים עלי אדמות, גם לא התלהבתי משותפי לטיול. מה אני צריכה לנסוע עם אחותי ולשמוע כל היום את הקיטורים שלה על הבעל והמאהב. מה אני צריכה לשמש לה נר למסע האהבהבים שלה, שתסע איתו לבד. מה היא רוצה ממני? היא רוצה להשתמש בי. לפחות שתשלם לי את הנסיעה. ובכלל היא מתנהגת אלי חרא. היא ממשיכה להתנהג אלי חרא בלי שארגיש. לא מזמן הלכנו יחד למסעדה על חוף הים. היה שם מלא עד אפס מקום. אני תפסתי מקום, כשהגעתי היה עוד ריק אבל לאט לאט המקום התמלא ואז היא רצתה לקום וללכת. אמרתי חבל שנקום אבל היא קמה ושילמה את החשבון. ואז באה חברתה אורית והיא חיפשה מקום לשבת איתה. הרגשתי כזאת קטנה. הלכתי הביתה. היא נשארה. היא התחילה להסתובב עם האף למעלה כמו נסיכה. לא הבנתי מאיפה זה בא לה... אז איתה אני הולכת לנסוע לחו"ל? היא עצמה תשלם חצי מחיר כי היא נחשבת עדיין סוכנת נסיעות ואני אשלם מחיר מלא בשביל החוויה הנהדרת?

היא גם למשל הבטיחה לבן שלי שהיא באה עם הילדים ולא באה. כשהערתי לה על זה היא התחילה לצרוח.

הרגשתי לא נוח עם הנסיעה הזאת. סיפרתי על כך לאמא.

אמא אמרה לה: יש לך בעל ומאהב , לה אין כלום. אל תכניסי את דפנה לענייני המאהב שלך.

ענתה לה אחותי שהיא תכננה את הטיול בשבילי כי אני אוהבת  xmas  ואני החברה הכי טובה שלה לכן היא לוקחת אותי כמסווה ורק עלי היא יכולה לסמוך. אם אני לא רוצה לשמוע על המאהב כנראה שאני לא חברה מספיק טובה כי חברה טובה צריכה להקשיב לכל דבר. גם לד' היא מספרת הכל והיא לא מגיבה ככה.

ד' היא אישה נשואה עם 3 ילדים...

הדבר היחידי שרציתי שיקרה הוא שתתחפף לה מהחיים שלי.

כאשר אומרים חברה טובה צריכה להקשיב גם לדברים שמכאיבים לה או בשביל חברה טובה עושים הכל או את צריכה לעזור לי רק כי בקשתי ולא ממש בגלל שאני צריכה עזרה זה הזמן לתת בעיטה לכזאת חברה ולהעיף אותה כמו טיל.

לא נסעתי איתה. בהתחלה הצטערתי. סיבות לא רלוונטיות.

וזה בכלל התחיל מרעיון שלי.

עוד פוסט בשביל לסדר את הראש.

זלזול והתנשאות זה שם המשחק

(12.12.97 )