פעם הייתי מציירת. הפסקתי.
מידי פעם אני חושבת לחזור לתחביבי הישנים
נראה לי שמתאים לי לחזור לצייר
לא צריך בשביל זה הרבה פעילות גופנית
אני יכולה לעשות זאת בחברותא ובבודדת
זוהי עוד אפשרות לביטוי עצמי
אפשר אולי גם להתפרנס מזה קצת...
אז כשפורסם שבגימליאדה יהיה חוג ציור פתוח מיד קפצתי על המציאה
ובעיקר שהוא בהדרכת דן ליבני שהיה מורה שלי לציור.
הלכתי
החוג התקיים בגן בית רוטשילד, רק מהמחשבה על המקום הזה נעשה לי טוב, דשא ירוק, בתי אבן ישנים ושמורים, שער ברזל שחור שנפתח לעיתים רחוקות ומזכיר כל מיני דברים אחרים שנפתחים לעיתים רחוקות... על הדשא היו פזורים סטנדים ריקים מחכים לגואל, ובמרכז קיבל אותנו דן ליבני חילק צבעים ומכחולים. דן ליבני לא הזדקן בגרוש. מדהים.
נעמדתי מול הסטנד עם הצבעים. מה אני מציירת? מזמן לא ציירתי. האם אני זוכרת איך עושים את זה?
ציירתי סימן שאלה
ועוד סימן שאלה
סימן שאלה בצהוב ובשחור ובאדום ובירוק כמו סמל האולימפיאדה
ומסביב ציירתי ריבועים, והוספתי קרשים כמו בסטנדים וציירתי קצת נוף דשא, שביל, עצים, ים , שמיים
ובסוף הוספתי את הציירים
סימן שאלה אחד הפך לפרצוף
סימן שאלה אחר הפך לנחש
סימן שאלה אחר הפך לפרצוף אחר
כך הלוח החלק קיבל עור וגידים.
כמעט כמו פוסט בישראלוג
גם הסטנדים הריקים הפכו לתמונות
ברקע היתה מוזיקה,
ברקע היו אנשים שבאו וצילמו את האירוע
ברקע נשמעה גם נגינת החליל של אליהו גמליאל
הוא היה מורה שלי למוזיקה
הוא ניגן כמה דבקות
אנשים התחילו לרקוד ואני הצטרפתי למעגל.
זאת רקדנית אמר עלי גמליאל,
זאת ציירת אמר עלי דן ליבני
הייתי נבוכה
ואני מסתכלת סביבי
עם הכל זאת גימליאדה
אני עוד לא גימלאית
יותר נוח לי בסביבה יותר צעירה
אני כבר לא מציירת
אני כבר לא רוקדת
מיציתי.
נהנית יותר לעסוק בתחביבים חדשים
לכתוב
לעצב
לשיר עם תווים
להופיע
לשחק פארמוויל, פרונטירוויל, treasure island
להיות עם אנשים צעירים
להיות עם אנשים בגילי
לריב על פוליטיקה ולהתעצבן
ללכת בים
ללכת למסעדות
לעשות דברים שמעולם לא עשיתי
הגימליאדה יכולה לחכות
ומה שעבר עבר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@
