הבן עזב אתמול את הבית. ריקנות אופפת אותי הבוקר
אתמול דווקא שמחתי. עם הכל הבן הגיע לפרקו, עובר לגור עם חברתו. זה צעד משמעותי בחייו לקראת הקמת משפחה חדשה, יציאה לחיים, יציאה לעצמאות. הוא עזב. אני נותרתי מאחור.
לא היתה מורגשת תכונה מיוחדת אתמול. בבוקר היינו אצל העורכת דין. הבנים נתנו תצהיר עדות. לקראת הערב הוא התחיל לארוז. שום דבר מיוחד. הוא יוצא לטיול. בערב הוא נסע. הביא אותי למקהלה שעושה חזרות במקום בלתי אפשרי, אני המשכתי למקהלה הוא המשיך לירושלים, הרגשתי רוממות מסוימת. ספרתי לחברה שהבן עזב את הבית כולם אמרו מזל טוב ורק אחת אמרה שהיא הרגישה נורא כשזה קרה לה.
25.10.16 זה היום. השמים לא התהפכו, האדמה לא רעדה. רק צעד קטן ומאוד משמעותי. לאן הוא יוביל רק אלוהים יודע. סוסון כועס על כל העולם. הוא היה צריך לעשות את הצעד הזה ראשון אך הוא עדיין בבית. מתוסכל. הוא גם רוצה ללמוד. לא חביבי, אנחנו כבר היינו בסרט הזה.
טוב חבר יקר בהצלחה בכל אשר תפנה. כך אמרתי לו כשנפרדנו ואפילו לה אמרתי את אותן מלים. אחרי הכל זה מה שעושה הטבע.