2 סיפורים. סיפור אחד טוב וסיפור אחד רע. הם בפוסט אחד כי אני לא כותבת כל יום אך ללא ספק לכא מגיע פוסט משלו
1. ביום שישי האחרון היינו בקבלת שבת של בית כנסת ריפורמי. האווירה היתה אומנם של קבלת שבת אך נכנסו לשם גם טקס זיכרון ואזכרת נשמות לנוכח האסון שפקד אותנו. היינו בדיוק במקום בו היינו צריכים להיות. קצת שירי שבת קצת שירי זיכרון כמו נחמה ושמע ישראל. הלכנו לשם במקרה. פשוט לא היה לנו מה לעשות. הימור מצויין. בסוף אומר לי סוסון זה מזכיר לי קצת את אמריקה. עד שעליתי על העניין לקח הרבה זמן. השירים - שירי השבת היו למעשה תפילות ואת התפילות האלה הוא היה שר כל יום בבית הספר. כן כך מתחילים ללמוד בארהב בבתי ספר יהודים. בתפילה. מה שהזכיר לסוסון את אמריקה הוא נוסח התפילות. חוויה של התעלות בכל המובנים.
2. ביום ראשון הוא הזמין אותי לים. הוא לא בא ולא הודיע. כתבתי לו בזעם אתה צוחק עלי? לא צוחק יש מלחמה הוא ענה לי ומאז נעלם. שיעלם. אני הרי החלטתי את מה שהחלטתי קשה לי לעמוד בזה אך הוא מקל עלי. בלילה חלמתי על בני הצעיר במדי צהל עושה כביסה. לא שלו. של אשתו של הבוס. ומי היא? אותה אישיות לא רצויה. יקח לי הרבה זמן לפענח את החלום הזה. לא כעסתי בחלום אך הוא מראה את כל מה ששלילי בחיים שלי. הבן שלי היחסים ביניהם הכביסה שהפרידה ביננו והאישיות הלא רצויה שבכלל לא מכירה אותו. שאלתי אם את הכביסה אני אייבש. מזל שהתעוררתי לפני זה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@