אני נענית לאתגר של איריס ומפרסמת כאן מכתב אשר לא שלחתי.
באילו נסיבות הוא נכתב ומה קרה עם זה על כך בפוסט אחר
המכתב הזה הוא די מרכזי בסיפור שלי והוא לא הכי נעים וגם לא הכי נעים לי לפרסם אותו.
לאחותי היקרה
יא חתיכת זונה מזדיינת. מי את חושבת שאת שתפתחי עלי את הפה הגדול והמכוער שלך. את יותר מדי מרשה לעצמך. אני לא בעלך המסכן והנבגד. OK ?
אני לא אחותך את אומרת? 10 שנים אני כבר לא אחותך. את לא מפחידה אותי עם ההצהרות הבומבסטיות שלך. כשזרקת אותי מהעבודה לפני 5 שנים הייתי אחותך?
שטן את קוראת לי. תסתכלי בראי לוציפר, תסתכלי היטב היטב. אולי סוף סוף תגלי מי את ומה נעשה ממך ב-10 השנים האחרונות. רק נעשה לך קצת טוב בחיים ואת חושבת שאת אלוהים. הכל מותר לך וכולם צריכים לבוא ולעזור לך, ולרקוד לפי החליל שלך. אולי גם להשתחוות בפניך.
מותר לך להזדיין 10 שנים עם המאהב שלך ולהכנס להריונות ולעשות הפלות לספר לי על כך ואחכ לפטר אותי מהעבודה ולצרוח עלי. נכון? ואת חושבת שכל השנים אני אשתוק לך. כל השנים אני אשתוק לך בעלך ישתוק לך כולם ישתקו לך. זה מה שאת חושבת.
אז טעית הפעם. לי נשבר ממך ומההתנהגות שלך. אני לא אחותך אז אני לא מחויבת לשמור את כל הסודות שלך.
את הפה הגדול שלך את לא תפתחי עלי OK ? אני לא בעלך אני גם לא הבן שלך. ובבקשה ממך אם יש לך איזה בעיות עם הבן אל תבקשי ממני לטפל בכך OK ? תסתדרי לבד עם הבן שלך, עם הבעל שלך ואל תחפשי לך צבא. אני לא חיילת שלך. את לא תקראי לי מהבית לחנך את הבן שלך. אם הוא לא רוצה ללמוד זה לא עניין שלי. ובשביל זה אני לא צריכה להסתובב בחוץ בזמן פיגוע. כן?
כן! בגלל שהבן שלך לא התנהג יפה עם המורה הפרטית שלו אני הייתי צריכה להסתובב בכבישים בזמן פיגוע, לעבור בשטח הפיגוע שהיה 2 מ' ממני, לרעוד מפחד, לעבור מחסומי משטרה ואחכ' לחפש דרך חלופית כדי לחזור הביתה. וכשאני מגיעה לביתך אני מוצאת 3 ילדים משחקים בשלווה ובניחותא ולא מפריעים לאף אחד. לא לעוזרת ולא לך בודאי שאת כל הזמן מסתובבת ברחובות במקום לטפל בילדים שלך ובמיוחד בבתך המשוגעת.
למה שאני אבוא להפר להם את השלווה? למה אני צריכה להסתכן, או להקלע לסכנה בשביל להפר להם את השלווה? ולמה לי לקחת את הבן שלי. הוא לא יכול לשחק עם הבן הגדול שלך? רק עם הבן הקטן? גם כאן דחפת את האף המחורבן שלך ואת מנסה בכל דרך להפריד בין הבן שלי לבנך הגדול. למה? כל כך קשה לך להחזיק את הבן שלי פעם בחצי שנה כשאת לא בבית? את כל ילדי השכונה לא קשה לך להחזיק בבית?
אחרי כל זאת את עוד מעיזה לפתוח עלי את הפה שלך, חתיכת זונה מזדיינת. כן, את אשמה שהסתובבתי בכבישים בזמן פיגוע. את ורק את. ואילו היה קורה לי משהו את ורק את היית אחראית לכך. במקום להגיד אני מצטערת את תוקפת. את המילים "אני מצטערת" את כבר לא מכירה מזמן. כי את לא מצטערת על כלום. הכל מותר לך, חתיכת זבל, הכל מותר לך. הכל מגיע לך. את כל העולם את רוצה לבלוע. הדודה המושמצת שלנו כבר מלאך לעומתך (דודה בלה). כן, כמו שלא הצטערת כשנתקעתי בקיר עם הטראנטע שלך, ככה לא מפריע לך שבגללך נקלעתי לפיגוע. הצטערת על הטראנטע, הצטערת על כך שלא שילמתי את הנזקים, לא הצטערת שנתת לי מכונית בלי ברקסים, לא הצטערת שכמעט נהרגתי. אולי הצטערת שלא נהרגתי. אז בטראנטע. אולי הצטערת אתמול שלא נהרגתי בפיגוע
זה הכל יקירתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@
זו כבר פעם שניה שזה קורה לי. דוברמן מה קורה?