הכל חדש ונוצץ

טסנו לקפריסין. אני היא והמאהב. טיסה פרטית, מטוס ססנה קטן ששייך לחבר של המאהב. כמוכן היו בטיסה הטייס אשתו וטייס משנה מתלמד.

החבר ההוא בא להפרד ממני. אני לא זוכרת מה החזיר אותו אלי. הוא היה נראה נפלא. חיבקתי אותו ולחשתי 'בוא אתי, מעולם לא היית בחו"ל, בוא אתי, יהיה לנו כיף ביחד'. מובן שהוא לא בא. זה לא היה בתוכניות של אףאחד. השארתי לו את האוטו שלי והמשכתי למטוס. 'זה יהיה כיף שהוא יחכה לי בשדה התעופה עם האוטו שלי כשנחזור' כך חשבתי.

היא ארזה תיק עם מיטב מחלצותיה. אני ארזתי תיק עם מיטב סמרטוטי אבל כשהגענו לקפריסין שום דבר לא הגיע.

'מה , לא לקחתם איתכן את הציוד למטוס?

לא, השארנו את הציוד בצ'ק אין ועלינו למטוס

מטומטמות, בטיסה פרטית אתן לוקחות את הציוד איתכן ומעלות למטוס.

ז"א שהמזוודות נשארו בשדה התעופה?

אכן

השתעשענו למחשבה ששתי המזוודות נשארו בשדה התעופה. עכשיו זה חפץ חשוד, בטח המשטרה חוגגת עליהן, חסמו את השדה, פוצצו את המזוודות לבדוק אם אין שם פצצה. איזה קטע, וכך צחקנו לנו

החברה התפלאו על התגובה הזאת, איך זה שאנחנו צוחקות ולא מתעצבנות.

טוב אניווי היה צריך ללכת לדראגסטור הקרוב לקנות כמה דברים בסיסיים. אפילו תחתונים לא היו לנו. סיבה טובה לשופינג בקפריסין. עוד לפני שקבלנו את החדרים במלון.

במלון אני והיא קיבלנו חדר זוגי אבל בלילה נשארתי לבד.

לא נרדמתי.

למה תמיד אני צריכה להחזיק לה את הנר? מתי יחזיקו לי פעם?

בבוקר יצאנו לטייל. הדבר היחיד שזכור לי מהטיול הזה הוא שנוסעים בצד שמאל. יא ווילי, איך אפשר? כל הזמן נדמה לי שהרכב ממול עומד להתקע בנו. איך אפשר לנהוג ככה? אני בחיים לא אשכור רכב במדינה שנוהגים בה בצד שמאל.

היא היתה מצוברחת

מה קרה?

הוא מתנהג אלי כמו אל סמרטוט, אני זונה אני עכברה, הוא מכיר אותי רק בלילה, זה נמאס לי

וכך ניפחה לי את הראש.

טוב שאצלי זה לא ככה. אבל איך זה אצלי באמת? לכמה זמן הוא חזר?

אז איך היה? שאלה אחרי שחזרנו

נחמד, איזה קטעים היו עם המזוודות

המאהב הזה היה נוראי

טוב, אבל חוצמזה היה בסדר לא?

כן, אבל את יודעת ,דפנה, הסיפור הזה עולה כסף, הטיסה , המלון זה לא בחינם

טוב, אני אשלם לך, אמנם אין לי כסף אבל אני אשלם לך

לא שילמתי

למעשה היא היתה צריכה לשלם לי. אחרי הכל מלאתי שם את תפקיד הגיבוי. הרי לבעלה היא סיפרה שהיא טסה אתי לקפריסין....

***

זהו, עשיתי קצת סדר במגירות. מגירות חיי

לאט לאט איבדתי את הכל אני לא זוכרת באיזה סדר

החברים כבר לא ישבו בביתי

החברה היתה אמא של חבר של סוסון. סוסון אפילו ישן אצלו ונסענו יחד לים, אך כאשר הוא רב עם סוסון גם האמא הלכה לה

סוסון עבר בצפר, בעקבות המריבות עם הילד הזה המנהלת החליטה שהוא לא שייך לבצפר מבחינת איזור מגורים. העברתי אותו לבצפר קל"ב אך זו היתה כתה ו' והוא לא השתלב שם. המנהלת, המורה והתלמידים הרבו להציק לו בשל מחלת העור ממנה סבל.

הוא לא מצא חברים בבצפר החדש

הוא הפסיק עם השחיה. בעקבות הצלחתו בטכניון הוצע לי לשלב אותו במכבי חיפה. הוא לא רצה.

ההורים הפסיקו לקחת אותו לטיפולים לא היה כסף, חשבו שכבר לא צריך.

השכנים התחלפו. הסטודנטית עזבה, מן הסתם סיימה את לימודיה ומצאה עבודה וחתן.

הידיד נעלם יחד אתה והמועדונים יחד איתו

הרוסיה, אביה נפטר והיא עברה עם משפחתה לכרמיאל, במקומה באה משפחה קווקזית מאוד לא ידידותית.

הקופון גדל. המשפחתון הנפלא ההוא כבר לא התאים לו, העברתי אותו לגן פרטי - על הפנים, בגיל 3 הוא נכנס לטרום חובה בגיל 5 וחצי הוא נכנס לבצפר - אחד המעשים המוצלחים

ה-X חזר לעשות צרות. הוא הגיש נגדי תביעה בקשר להסדר ביקורים, אני הגשתי תביעה נגדית בקשר למזונות, ביטוח לאומי הפסיק לשלם ודרש ממני החזר

מההבטחות בקשר לעבודה בטכניון לא נשאר כלום

אבל הכי גרוע היה להפרד מהחבר ההוא. הרגשתי כמו מרחפת, חצי שנה לא תפקדתי, עשיתי את הכל כמו אוטומט. זה לא נגמר כאן.....

ת'אמת לא ממש היה איכפת לי מהסיפור הזה.. קצת כאב, דגדג בבטן, התלוננתי בפני חברים שישבו בביתי , התלוננתי גם בפני חברה על כוס קפה איזה אחות יש לי, המשכתי הלאה, מצאתי לי את המילייה שלי מחוץ למשפחה וקרנתי מאושר למרות הכל, סידרתי את סוסון בבצפר רגיל, שלחתי אותו לטיפולים, ההורים אז עזרו לי, שלחתי אותו לקורס שחיה והוא היה אלוף, הוא הסתדר, מצא לו חברים. אבא היה מסיע אותו לכל מקום, היתה לי שכנה אחת שנכנסה אלי כל יום הביתה והכינה לי קפה, בחורה צעירה ויפה, סטודנטית בטכניון שמחפשת עבודה וחתן, היא הביאה לי את הידיד שלה שהוציא אותי למועדונים. מידי שבוע היינו הולכים לרקוד ונפגשים עם החברה שלו. חברה טובים, כולם עובדים במקום עבודה מסוים ומכובד, היתה לי עוד שכנה נחמדה שהיתה עושה לי נקיון, רוסיה צעירה ואיכותית שלמדה מוזיקה, היא היתה גרה כאן עם כל משפחתה, בעל ילד קטן אמא ואבא, כיף של משפחה, לא תמיד מוצאים שכנים כאלה, את הקופון סדרתי במשפחתון, הוא היה אז מאוד צעיר אך הבחנתי שהוא דורש חברה, כל בוקר הייתי מביאה אותו למשפחתון ונשארת לקשקש עם הגננת, היא היתה אשה מקסימה, נפלתי עליה במקרה דרך הודעה על עמוד וזה היה סיפור הצלחה משגע, ההורים קנו לי אוטו, לקחתי קורס מלווי קבוצות, פעם או פעמיים בשבוע בערב, בסוף יצאנו לטיול סטאז' בתורכיה וביטוח לאומי שילם לי את המשכורת. בקיץ יצאתי לארהב לחודשיים, יצאנו שוב לטיולים, ה X נתן לנו לגור בבית שלו, הוא הפגיש אותי עם מדען אורח שהבטיח לי עבודה בטכניון, הכרתי מישהו, העתיד נראה מובטח. אז מי בכלל שם לב לציפלונה הזאת....

אז מה קרה?

נכון שכל זה נעלם במשך הזמן

אבל תמיד ידעתי להמציא את עצמי מחדש

למה היום אני לא ממשיכה?