הכל חדש ונוצץ

אני כותבת זאת רק כדי לזכור את זה. או שאני יודעת... בקיצור המחותנת. 

היא החליטה לחגוג לי יומולדת. היומולדת היה לפני חודשיים. עד היום היא לא חגגה לי. אנחנו נחגוג היא אומרת לי. אבל היום זה לא מתאים לי. כך אמרה לי היום. גם לי לא מתאים לחגוג יומולדת חודשיים אחרי. אז למה אני לא אומרת לה? מצדי שתחגוג לי אפילו שנה אחרי. מה איכפת לי. זה ישב לה על הראש. לא לי. אני בשקט יכולה לוותר על זה. אבל מה הבעיה שלה למצוא זמן לחגוג? 

היום הוא מתקשר אלי בבהילות. מה קרה? היא לא הזמינה אותך למסיבת יומולדת של החבר שלה? לא. את בטוחה? כן. אולי היא הודיעה לך ולא ראית? אין מצב. יש לך פלאפון חדש. אני מציע תבררי אצלה. אני לא נוהגת להזמין את עצמי. 

שאלתי אותה בכ״ז מה עם היומולדת שלי. היא אמרה שאין לה זמן

אז לא רק איתו זה גמור. גם אתה. עם כל המשפחה הזאת

באחד הימים הוא הודיע לי ששללו לו את הרישיון לחודשיים

נו טוב. לא התרשמתי במיוחד. אתה רוצה להודיע לי שלא תבוא? בין כה וכה אתה לא בא. אתה יכול להתקשר אם אתה רוצה. 

שטויות שטויות. זה גמור. לפעמים הוא אומר דברים כדי להפיח בי תקווה. אל תהיי פתיה. זה גמור. נכון אני מודה שאני מתפתה אבל זה עובר מהר. או אלוהים שחרר אותי מהמצב הזה.