הכל חדש ונוצץ

פר חיכיתי לשעה הזאת. אני לא נוהגת לכתוב בשעות האלה. הראש קצת עייף ועוד לחשוב על כל השנה שעברה זה בכלל.... אבל מה לעשות עד שזה לא נגמר זה לא נגמר ואין טעם לסכם לפני שזה נגמר

ובכן היום הוא היום האחרון של 2007 יותר נכון הלילה האחרון כי מחר בלילה יהיה כבר 2008. אני מקווה שלא אהיה לבד בתפר בין 2 השנים. בשנה שעברה הייתי לבד וקוויתי שהשנה לא אהיה. אבל גם השנה אני לבד. אבל כיוון שהסילבסטר עוד לא הגיע יתכן שיהיו הפתעות. לא רוצה להיות לבד. רוצה נשיקה בלילה בחצות. רוצה להיות בפאב ולשתות ולרקוד. נזכרת באמריקה. אולי שם זו היתה הפעם האחרונה שחגגתי כדת וכדין עם ה-X שיחיה. אכלנו ארוחת ערב באיזו מסעדה, לקראת חצות כולם נעמדו ליד הטלוויזיה שם היה שידור מטיים סקוויר של הספירה לאחור. פעם ראשונה שנתקלתי בזה. אחכ היו ריקודים עד אור. מה שהרשים אותי זה שכל האמריקאיות באו באותה שמלה. מיני קצרצרה שחורה עם קרינולינות. רק אני באתי במשהו אחר. הבטחתי שבשנה הבאה אבוא גם כן ככה אך לא הצלחתי לקיים.....

היו ימים היו ימים. עכשיו אני רק מאחלת לעצמי נשיקת חצות בפאב עם... לא זה לא יקרה. אולי כן. ואם לא אסתפק במישהו וירטואלי.... גברברי הבלוגוספירה מוזמנים.

אז מה היה לנו ב- 2007 יותר נכון לי? כבר עשיתי סיכום אחד ביום הולדתי. אז עוד הייתי עם אלכס, היה לי שיעור איתו. היום הוא כבר פסה. שייך לעבר. שנת 2007 היתה ללא ספק שנתו של אלכס. משפחתי היקרה אומנם מוזכרת פה הרבה אך הפכה להיות משנית יחסית. וגם כשסיפרתי משהו עליה היו שם דברים במרומז על אלכס.

השנה החלה כאשר דגדג לי משהו בבטן בקשר אליו. קצת הפתעתי את עצמי בעניין שהרי הכרתי אותו הרבה זמן. לא רציתי שיקרה משהו. הוא נשוי ואני מכבדת אנשים נשואים. הוא גם היה ידוע כחציל מיובש, אבל הזכרתי זאת מספר פעמים. בבית הוא אדם שונה. יש שני אלכסים. אולי אפילו יותר. זה שבבית וזה שבחבורה. זה שבחבורה הוא טיפוס דוחה משעמם פטפטן ורברבן. לא הייתי שמה עליו גרוש. זה שבבית הוא אדם מגניב. מקבל יפה, מארח למופת, איש מצחיק עם חוש הומור שאפשר לדבר איתו על כל דבר. על פוליטיקה ומיסטיקה וסיפורים אישיים ומכוניות ובתי משפט ותנך וגם מוזיקה ורכילות.... לא מיד קלטתי את זה, אולי אף פעם לא קלטתי את זה ולא קיבלתי את זה. בחבורה הוא היה די מעליב. בבית הוא היה ג'נטלמן מושלם.

הדגדוגים עברו שידרוג דווקא אחרי תקרית מצערת ודווקא אחרי שהוא לקח את אורנית למופע שלו. באתי אליו לשיעור כרגיל, קצת אחרי שבישר לנו שאורנית 'התקבלה' למופע. הוא היה די נרגש מהעסק ולא מרוכז. הוא התחיל לספר על המופע הזה והרבה בשבחה של אורנית. היא מוכשרת כמו מתי כספי הוא אמר ובקושי קוראת תווים. מתי כספי בשבילו זה הטופ שבטופ. הקשבתי. הוא המשיך לדבר על הזמרת המפורסמת שהוא עובד איתה ואחר השמיע לי שירים שהוא כתב לה בביצועה. שירים שלא התפרסמו. אלה היו רגעים מאוד אינטימיים. התעלמתי מאורנית. עוד לא ראיתי בה גורם שלילי. התרכזתי רק במה שקרה בינינו. זו היתה תחילה של ידידות מופלאה. תחושה של אושר היתה אופפת אותי... משפחתי היקרה אומנם המשיכה להציק אך הייתי מסיטה את המחשבות לחדר של אלכס.... הוא היה מכבד אותי בקפה ועוגיות... היה מרעיף עלי מחמאות... כבר חשבתי שעומד לקרות משהו..... אבל לא קרה כלום מעבר לשיחות. וזה היה די מתסכל. אולי אני צריכה לעשות משהו... לא הוא נשוי. לא כדאי. זה רק צרות.... הרגשתי כאילו הוא הושיט לי יד להוציא אותי מהבוץ המשפחתי... אבל זה לא מספיק.... ואז הוא נסע לחתונה ההיא עם אורנית. וההמשך ידוע... הוא אומנם המשיך עם הקפה והמחמאות. אך במקום תחושה של אושר היתה בי תחושה של כאב. כאב שלא עובר. רק אחרי חודשיים אמרתי לו: לא יכולה יותר אני עוזבת. לא עזבתי אבל הפעם משהו נגמר אצלו. המשכתי לבוא אך הוא כעס. מעולם לא ראיתי אותו כועס ככה וכבר שאלתי את עצמי איפה אני לא בסדר. גם כאשר נרגע הוא כבר לא היה אותו איש. הוא הידק את קשריו עם אורנית למגינת לבי. הוא נתן לה יותר תפקידים ואותי הוא השפיל ליד כולם. בבית הוא המשיך להיות נחמד. לא ברור לי עד היום אם הוא הידק את קשריו עם אורנית באופן ספונטני או שזה נבע מתוך נקמה בי. לא התחבטתי בסוגיה הזאת יותר מדי. החלטתי לשים קץ לכל הסיפור הזה.

עכשיו אני במקום חדש,  כידוע, אך יש בי צער רב על כל זה.

שנת  2007 נסגרת ואני סוגרת את הדלת על אלכס. היא לא היתה שנה רעה. אלכס סיים את תפקידו ברמה המיסטית. הוא באמת משך אותי מהבצה הטובענית בה הייתי. הוא היה המלאך שבא להציל אותי ושמו האמיתי הוא כשם של מלאך. על כך מגיעה לו תודה. עכשיו אני יכולה להמשיך הלאה.

שנת 2008 תהיה טובה יותר.

בכל התחומים.

מידי יום חמישי אמא מזמינה אליה את סוסון. רק את סוסון.

גם השבוע היא הזמינה אותו. הוא לא ממש היה מת לבוא. היה צריך ללמוד משהו שלחתי אותו לשם כדי לשמור על שקט תעשייתי.

הוא שכח שם את התיק שלו. עם ארנק, כסף מסמכים.

בבוקר הוא בקש שסבא יביא לו את התיק.

- קוס אמק - הוא אמר כשסיים את השיחה

- מה קרה סוסון?

- סבא צעק עלי

- מה הוא אמר?

- תתביש לך לבקש דבר כזה מבנאדם בן 80

- הופה, סבתא כבר אמרה לו משהו. הרי אם היא שולחת אותו לכאן הוא בא. לכל מקום הוא נוסע אם היא שולחת אותו. מה הקטע שלה?

- לא יודע.

התחלתי לחשוב. אני ומחשבותי. פתאום הוא בן 80, קשה לו, הרי הוא כל הזמן נוסע ועובד בשירות הוד מלכותה. מה הקטע שלה עכשיו? האם היא הרגישה שאני יותר מידי בסדר וזה הורס לה את הקונספציה? האם היא הרגישה שהיא נתנה יותר מידי ועכשיו צריך לסבול ממנה? כולה תיק. למה לצעוק? אי אפשר לומר בפשטות מצטער לא יכול? אמנם הזקן הוא שצעק אבל זה הראש שלה. לדעתי.

כעבור שעתיים טלפון הזקנה על הקו: מה עם סוסון. הוא לא בא לקחת את התיק?

- מה את רוצה ממני

- טוב תני לי את סוסון

שוב היא צעקה עליו.

- מה היא אמרה עכשיו?

- תתביש לך איך אתה מתנהג, בנאדם בן 80

- מה היא רוצה? כבר לא ביקשו ממנה שום דבר. מה היא צועקת כולה תיק. מה בוער לה

אחהצ נסעתי לקחת את התיק. נחשו מי היתה שם.....

עוד מעט אני אצרח.

אם לרגע חשבתם שבגלל זה הפולניה הזקנה תוותר על יומולדת במסעדה לחייזרון טעיתם.

לכבוד יום הולדתו התקשרה הזקנה ואמרה: נחגוג לו במסעדה נחגוג לו באווזי

אני היית כל השבוע  רק בגלל זה. מה יש לה לכל הרוחות עם יומולדת במסעדה? היא לא מניחה לי עם זה?   היא לא יורדת מזה? . כדרכי בקודש לא יכולתי להגיד לה לא אך חיפשתי דרך להתחמק מזה. תסתכלו אותה אמרתי לעצמי. שוב היא עושה כאן מה שהיא רוצה. שוב הכל צריך ללכת עפ"י רצונה. ומה עם רצוני? אמרתי לה כבר הרבה זמן שיש לי כרטיסים בהנחה לקונצרט בסט. גוהן. היא לא רצתה לשמוע על זה. אהה היא לא רוצה לראות אותי בהופעה אבל יומולדת במסעדה היא רוצה. רק על עצמה היא חושבת. כרגיל.

יום שישי היא מתקשרת: מחר נחגוג

אמרתי לה: מצטערת ישלי מחר הופעה ב- 1:00 בצהרים. אמרתי לך את זה מזמן.

אז מה נעשה?

לא יודעת. מה את רוצה ממני.

אז מה יהיה?

לא יודעת יש לי הופעה. אמרתי לך לבוא לא רצית אני מצטערת. אני לא אוותר על ההופעה בשבילך

אני דווקא יכולה לבוא. חשבתי שזה בשבת אחרת. יש לנו אורחים אבל השבת אני יכולה לבוא

טוב תבואי. היו לי כרטיסים בהנחה עכשיו תצטרכי לשלם מחיר מלא

אויש,... ואחר כך נלך למסעדה

כן אם תבואו אחכ נלך למסעדה. תקחי את הילדים. להם כבר יש כרטיסים

ואיפה יהיו לנו?

לא יודעת. תבררי. יכולת לקנות ממני. עכשיו תסתדרי.

הם באו. עשו קצת בלאגן בכניסה, שמרתי להם מקום בשורה הראשונה. וזה התחיל.

נכנסנו, חברי המקהלה לבושים שחור עם צעיף תכלת וקלסר כחול בידינו, בשביל התווים. הסתדרנו ב-3 שורות. אני בשורה הראשונה באמצע. כבוד כבוד! אני חדשה שם וכבר מעמידים אותי בשורה ראשונה באמצע אחרי שמישהי אמרה שלא בטוח שאוכל להופיע, אני חדשה והחומר קשה.

התחלנו לשיר את זה, ומולי יושבת משפחתי. סוסון נהנה, חייזרון אדיש ומשועמם, אבא חסר הבעה נראה מצומק ואמא מסתכלת לי בעיניים ומחייכת. מזל שאני צריכה משקפיים בשביל לראות אותם. רוב הזמן הן היו על המצח.

מה אמרו אחרי שזה נגמר?

סוסון: היה מכובד. לראות אותך כך בקונצרט בכנסיה

חייזרון: היה משעמם

אבא: היו הרמוניות יפות. הוא עשה יפה את הקרשצ'נדו והדימינואנדו

אמא: את לא פתחת את הפה. כולם פתחו פה כזה גדול חוץ ממך. את בטח לא ידעת את החומר. הסתכלתי עליך כל הזמן. אבל סוף סוף יש ממך קצת נחת ויש מישהו במשפחה שעוסק במוזיקה. את היית הכי יפה בשביל זה העמידו אותך בשורה ראשונה.

ומה אומר הקואץ' שלי על זה? זו הדרך הפולנית שלה להגיד: אני גאה בך