הכל חדש ונוצץ

גם השנה אני לבד

כל השנים אני לבד

אני לא  יודעת למה גזרתי על עצמי להיות לבד 

יכולתי כל שנה לסדר משהו כדוגמת פסח, ראש השנה שלנו, יומולדת

למה חיכיתי?

אפשר היה תמיד לארגן איזו ארוחה בבית מלון או מסעדה

אז מה אם אין לי עם מי להתנשק ב-12 בלילה

יש לי ילדים. אפשר לאכל עד 12 בלילה ואחר כך לחזור הביתה ולהשאיר את הערב לצעירים

אבל חיכיתי לו והוא לא בא.

הוא גם לא יבוא וכבר לא ככ איכפת לי

בשנה שעברה כרגיל ישבתי בבית

כל שנה אותו ריטואל: כולם חוגגים ואני בבית

ואני מדמיינת לי איך כולם חוגגים

השנה החלטתי לא עוד

נסדר משהו כמו פסח, ראש השנה שלנו,יומולדת

אבל אין עם מי

הבן הגדול בארהב, הבן הקטן יעבוד בפאב

אולי אהיה עם החתולות

אולי גם זה לא

כרגע אחת נעלמה

ונמצאה תודה לאל.

הבן שלי קנה אוטו.

איך שלא יהיה מה שלא יהיה זה מצב חדש.

יום תקווה יום יאוש

היום אני מיואשת

גם אתמול

נשבר לי כבר מהסיפור הזה

אני רוצה לסיימו

אני רואה שהוא רק מסתבך

ביום של תקווה אני חושבת

אולי אקבל את חלקי ואנשום קצת לרווחה

אולי זה יהיה מחר

אשלם את מה שצריך

אתחיל לחיות

אסע למדינה חמה

אעשה טיפול שיניים

אקנה לי iphone , שואב אבק רובוטי, בגדים

אוכל לממש את מה שרציתי גם אם זה יותר קשה היום

אבל שוב אני נתקלת בדלת חסומה

לא, עוד ארוכה הדרך.

אולי לעולם לא אגיע אל סופה.

ככה אני נעה ונדה

בין תקווה ליאוש

היום יאוש