הכל חדש ונוצץ

לפני כמה חודשים הייתי בהופעה של מירי אלוני.

היא שרה את שיר לשלום. בין השאר.

השיר הזה מעורר הרבה אמוציות מאז ומתמיד וגם עכשיו עורר בי הרהורים שונים:

לא רוצה לשיר שיר לשלום. זה שיר תחנונים. שלום שלום ואין שלום. די. נמאס. 

ואז מאחורי מירי התפרסמה תמונה עם דגל פלסטין

וחשבתי לרגע שבעצם בזמן השיר פורסם לא היה דגל פלסטין, ובכלל לא היתה פלסטין. היתה הגדה המערבית והיא היתה בידינו. לאן הגענו

אבל היינו במצב מלחמה עם מצרים, ירדן, סוריה והיום... יש שלום עם מצרים. יש שלום עם ירדן. סוריה כבר לא קיימת. יש שלום אז על מה שרים בכלל. מה התחנונים. יש שלום. גמרנו. נכון. זה לא מושלם.. עדיין יש סכסוך נקודתי בעזה, ביהודה ושומרון, בלבנון, עם האיראנים בסוריה, אף אחד מהם לא מהווה איום ממשי עלינו.  כולם מוחלשים.. יש בעיקר סכסוך פנימי בתוכינו.. בין שמאל לימין, אשכנזים ומזרחים, דתיים וחילונים. אנחנו אוכלים אחד את השני. אבל את השלום מהשיר השגנו כבר מזמן...

לבני יש היום יומולדת. כל היום.

ואני במצב של דילמות.

מצד אחד נאמר מזל טוב לבני הצעיר בהגיעך לגיל 27.

אתה כבר גדול בן

אני בגיל שלך כבר התגרשתי.

גם אחותי התגרשה באותו גיל.

אתה עוד לא התחתנת ואולי גם לא חושב להתחתן

אולי. כי אתה חי בזוגיות מופלאה שדוחקת אותי החוצה.

אני לא שמחה היום בן. 

אני קצת עצובה.

בסיוטים הכי קשים לא חלמתי שתדחוק אותי החוצה.

אבל אתה יודע אני לא אומרת כלום כי זוהי דרכי.

אתה מזמין אותי ואת משפחתה לחגוג איתך ברחובות.

אני אבוא. סוסון כנראה שלא.

הוא מביע את מחאתו מחאתי.

קשה לומר על מה בדיוק המחאה...

אתה כלכך מזכיר את אחותי

ואני מתנהגת איתך כמו שהתנהגתי איתה.

איפה היית ביומולדת שלי?

אתה פוגע בי ללא סוף ואני מבליגה

אולי הוא עסוק ואין לו זמן. אולי כולם כאלה ואני סתם אגואיסטית שדורשת צומי

לא לא תמיד אפשר למצוא זמן רק יש דברים יותר חשובים מאמא חולה.

זה הכל בני. מקווה שיהיה טוב פעם אך איני מאמינה

ואחרי הכל שיהיה לך מזל טוב. 

מזמן לא הייתי כאן. לא קורה כלום. חנוכה עבר חזרתי מחול החגים עברו הקיץ עבר מזמן וזו שעה של מנוחה. אולי יותר מידי מנוחה. אין לי חשק לכלום אתמול לא הלכתי למקהלה ונראה לי שזה לא הפסד גדול ל-2 הצדדים. אנחנו עובדים על חומר חדש וקשה, גם במקהלה השניה מתחילים חומר חדש ומתכוננים לנסע שוב לחול בקיץ. זהו. זה הזמן לנקות אורוות ולעשות כל מיני דברים שלא היה לי זמן אליהם,  תור לרופא למשל, לתקן לתפור אולי ללכת לחוגים. סתם לנוח לקרוא ספר, לא יודעת אם זה טוב או רע. תבורך המנוחה אבל היא משעממת.

ברשת לעומת זאת החיים סוערים. סוערים מידי. למשל היו בחירות לעיריה. לא הצבעתי לעיריית חיפה כי אני תושבת נשר אך קשה לומר שחיפה לא מעניינת אותי. נשר זאת עיר לווין. כל הפעילות היא בחיפה ובחיפה יש ראש עיר חדשה (לא ראשה) . מה אומר? או שזה חוסר נסיון או שהיא נתמכת עי הקרן החדשה כי אני באמת לא יכולה להבין למה היא החליטה שסגנה יהיה ערבי תומך חיזבללה. 

ועוד מהתקופה האחרונה הנשים. 25 נשים נרצחו והעם יצא להפגין. נגד מה, נגד מי? האם מישהו יכול לעשות משהו נגד ערבי שרוצח את אשתו? ההפגנה יצאה אחרי רצח נערה ערביה ורצח ילדה אריתראית. 2 רציחות שאין לנו שום קשר אליהן. טוב זהו אין לי חשק להרחיב. לא יושב לי טוב הנושא הזה. אני לא משתתפת בשום הפגנה. גם עניין אייל גולן קשור. וגם פה אני קצת חולקת על עצמי. אני למשל שונאת מוזיקה מזרחית אז לא מגיע לו שום פרס. מצד שני נשים צועקות נגדו שהוא אנס. אז זהו עם זה אני לא מסכימה. הוא לא אנס ואפילו הוא לא הגיע לידי כתב אישום. משה איבגי למשל קיבל פרס בשעה שהוא נאשם באונס ויש כתב אישום נגדו ואף אחת לא צעקה. 

ונחזור שוב לעניינים שלי, עדיין אין פס״ד בענייני אחותי. מחכים מחכים מחכים אבל אולי אין למה לחכות