הכל חדש ונוצץ

נסיתי לפעול לבד. אני והמוגבלות שלי.

הוצאתי נסח טאבו הדירה שייכת להורים. 

התקשרתי לדייר ספרתי לו שאמא מתה ומעתה הדירה שייכת גם לי ואת הצקים הוא מוזמן לחלק בין שתינו

הוא אמר שכל זה לא מעניין אותו ושלא אתקשר לשם יותר. הוא משלם צקים על שם אמא שלי ולאחותי יש ייפוי כוח חתום בידי אמא ועורך דין.

אמרתי שהייפוי כוח מת יחד אתה עכשיו הדירה שייכת בחלקה לי ומוטב שיתנהג יפה.

הוא יברר את זה עם עורכי הדין.

הדירה עדיןן לא שייכת לי. רק אחרי מימוש הצוואה היא תהיה שייכת לי. אבל קודם אני צריכה לראות את הצוואה. הצוואה של אבא מומשה 8 חודשים לאחר מותו בדיוק כשאמא עברה משם. לא יודעת מה המשמעות של זה. רק שאחותי פעלה ללא לאות ואני דשדשתי. להורים היתה צוואה הדדית אבל מי יודע מה הן עשו איתה אחרי שאבא מת.... אני צריכה את הצוואה. קודם כל את הצוואה והיא בידי אחותי ויש צו הרחקה ביננו. אז אני יכולה ללכת לבד ?

זה בקשר לדירה אחת אבל אמא השאירה יותר מדירה עד כמה שידוע לי. היא גם השאירה חשבונות בנק, 3 חשבונות שידועים לי וגם רכוש אישי שגם עליו יש לי זכויות. אין לי מושג מה נעשה בחשבונות. יתכן שאת כולם הן הפכו למשותפים. סביר להניח. וכל זאת קרה כשאמא היתה בבית אבות לא לגמרי צלולה.

אז אני יכולה לעבוד לבד, בפרט שלה יש עורך דין? לא.

וכך לקחתי את העורכת דין ובניה. עכשיו שהיא תשבור את הראש. אני מקווה.

טוב, הגעתי למשרד עורכת הדין יחד עם בני כשאני לא יודעת מה מחכה לי שם.

היא חיכתה לי בתוספת הבנים. אני באתי לבושת הסמרטוטים הרגילים וישבתי שם איזה רבע שעה.

היא כבר מכירה את הסיפור. אין צורך להוסיף דבר. את כל מה שאני מספרת כאן כבר 10 שנים היא מיצתה ב-3 משפטים כשהאחרון היה ״ זה יעלה לך 100,000 שקל״ .... 100,000 שקל, 100,000 שקל... מהיכן אשיג לה 100,000 שקל ?  עד היום ב10:00 אני צריכה להביא לה 50,000 שקל והיתרה אני לא יודעת, לא זוכרת. 25,000 שקל כבר שילמתי וההרגשה לא מי יודע מה עכשיו 100,000 שקל? זה קצת מוגזם. לא? או שלא. אני לא יודעת. זה נראה לי מטורף אבל גם הסיפור שלי נשמע מטורף. 

שאלתי את ע׳. גם לו היה סיפור מסובך והוא יצא מזה. טוב הוא זה לא אני. הוא כל היום כל השנים נושם משפטים ומייצג את עצמו אבל גם בסיפור הזה הוא לקח עורך דין. ע׳ נתן לי את העוד שלו ויצאתי נורא מבולבלת. הוא אמר שהתשלום הזה אכן מוגזם אבל היא עורכת דין טובה ותוציא את המקסימום למעני. אז מה לעשות לקחת לא לקחת, לרוץ או שהיא תרוץ במקומי. להלחם עם זוב דם או לנסות להשיג את מה שמגיע לי עם הוצאה מינימלית ולוותר על חלק מהדברים. אני פשוט לא יודעת מה לעשות. 

עוד מעט 10:00 ואני החלטתי שלא להחליט. הצוואה אצלה, היא החתימה אותי על יפוי כוח ואני אין לי כסף. באוזני רק נשמע צחוקו המהדהד של ע׳. אותי זה לגמרי לא מצחיק. לגמרי לא.

קמתי מהשבעה. עבודה רבה לפני. אין לי חשק רב לעשות אותה.

תעודות פטירה, תעודות קבורה, עורכי דין. אני מוציאה אותן באדישות. הרי עד עכשיו הם היו כאן ודימיתי שיחיו לנצח. ואולי יתקנו את המעוות או אולי אני אתקן את המעוות אבל הם הלכו ונותר רק העיוות הנורא. האירוע המוחי הזה גם לא נותן לי להפנים. הכל הזוי. אומרים שלא רואים עלי כלום. אני לא יודעת אם לא רואים עלי כלום. אף פעם לא ראו עלי כלום ובכל זאת אני מרגישה שעבר עלי הר. 2 הרים. 3 הרים. גם אירוע מוחי וגם עכשיו אמא מתה. ושוב צריך לצאת לדרך אחרי שאמא מתה. אין הנחות. לאף אחד אין הנחות אחרי שהוריו מתים. צריך לטפל בעזבון. זה ההבדל כשהורים מתים. שניהם.

קשה. קשה לצאת לדרך. אבל אין ברירה. שרק יהיה לי כוח. לפעמים יש לי. לפעמים אין לי בכלל. היום לא כל כך. פתאום אני חושבת שעכשיו אני המבוגרת בחבורה אבל עם חצי תפקוד. אני לא יודעת מה המשמעות של זה ואני לא רוצה לחשוב

  ***

היום לפני 15 שנה מתה עפרה חזה