מבחינתי הסיפור שלי מתחיל כאן. אבל זהו רק קדימון.
נסענו יחד לספרד. אחותי ואני . היא היתה סוכנת נסיעות וארגנה הכל. באותה תקופה היינו חברות כך שלא ידעתי מה מחכה לי שם בספרד. זה היה טיול חצי מאורגן והמוציא לאור היתה איזו חברת נופש ספרדית. דירות נופש. באותה תקופה העסק הזה היה פורח
איני זוכרת הרבה מהטיול הזה. זה היה לפני 10 שנים. אפילו יותר. נובמבר 1996 .
אני זוכרת שהוא התחיל בצחוקים. כן, היינו נוהגות לצחוק יחד על כל דבר.
קיבלנו שם יחידת נופש...
אני נזכרת באופן די מבולבל איך אספו אותנו לטיול הזה. הזמנו מונית. שתקח אותנו לנתבג. זוהי מונית שירות שעוברת בכל חיפה ומביאה נוסעים לחול. אני הייתי הנוסעת הראשונה, היא היתה הנוסעת האחרונה. כל הנוסעים היו מחכים בפתח ביתם עם המזוודות. הגברת הזאת חיכתה בבית וכשהגיעה המונית היינו צריכים לחכות לה עד שהיא תואיל לרדת למטה. היא ירדה כנסיכה כאשר בעלה סוחב לה את המזוודות ובאופן הפגנתי היא נפרדה ממנו בחיבוק ובנשיקה כמו איזו הצגת תכלית. מה זה צריך להיות לכל הרוחות?
לא מכבר היא עברה לגור בבית חדש 4 מפלסים בשכונה יוקרתית. בשכירות. במהלך כל הטיול היא טרחה להזכיר זאת שוב ושוב. כאשר המדריכה ביקשה מכל אחד מאיתנו להציג את עצמו ולספר קצת על עצמו (אני שונאת את הקטע הזה) היא הציגה את עצמה כאישה נשואה עם 2 ילדים בעלת עסק וגרה בשכונה יוקרתית. הסתכלתי עליה בתיעוב. בכל מקום היא טפטפה את הבית הזה. בסהכ היא גרה שם יומיים... והיא היתה רק סוכנת נסיעות..
היא היתה מספרת לי על הבעל ועל המאהב לסירוגין. גם בשופינג היא היתה מחפשת מתנה אחת לבעל, מתנה אחת למאהב, מתנה אחת לדירה החדשה. אבל כל הזמן בכתה שרע לה.
ואני זה עתה נפרדתי (שוב) מהחבר היקר שלי שמאוד פגע בי והייתי די על הפנים.
ממש נהניתי מכל ההצגות שלה
חשבתי כך
היא נשואה אני גרושה
היא יש לה שניים לי אין אפאחד
אני גרה בדירה צנועה בשכונה מאוד לא יוקרתית, שלי אמנם, היא גרה בבית 4 מפלסים בשכונה יוקרתית...איך רע לה?
והיא לא חוסכת ממני את הדברים האלה. להיפך
בערב כשהלכנו לישון היא הוציאה ספר שהמאהב נתן לה ושאלה בפליאה מה פתאום הוא נתן לה ספר כזה ושוב בשופינג היא היתה קונה את הדבר הכי יקר מבין כמה אפשרויות. זה הכי יפה נכון? רק כדי להראות לי שהיא יכולה ואני לא. הייתי אז ממש על הפנים מבחינה כלכלית והחזקתי את עצמי בכוח לא לקרוס. היא כל הזמן בכתה שאין לה כסף.
לא הכרתי אותה ככזאת...
לא הבנתי מה קורה בכלל.
לפעמים היא לוותה ממני כסף כי לא הספיק לה
אך כשאני לוויתי ממנה היא דרשה מיד שאחזיר. לא הכרתי אותה ככזאת.
היא הביאה איתה עשרות מוצרי טיפוח. לא הכרתי אותה ככזאת. כל הזמן התלבשה והתאפרה.
תמיד הייתי כך - אמרה.
לאט לאט הפסקתי לצחוק. בחצי הראשון של הטיול היינו חברות. בחצי השני הייתי כבר בתוך הסיפור הזה. ולא ידעתי שאני שם...וזה לא נגמר כאן
במהלך הטיול גיליתי ששום בגד לא עולה עלי. ושהיא בקושי אוכלת והבגדים שלה קטנים כאלה וצמודים. היא היתה שמנה והיו לה בגדים גדולים. מה קרה?
לקראת סוף הטיול היא הרוויחה בקאזינו ואני הפסדתי. הנה היא החזירה לעצמה את כל הכסף העודף שהיא בזבזה בשופינג. התקשרנו הביתה לשאול מה שלום הילדים. היא התקשרה לבעלה. ראשונה. אני התקשרתי לאמא. אמא לא נשמעה טוב. קרה לה משהו....
....זהו, זה נגמר. התחיל בצחוק ונגמר בתחושת זוועה בלתי מובנת...שוב מצאנו את עצמינו במונית. הפעם היא ירדה ראשונה. כשהיא ירדה קידמו את פניה הבעל והילדים בריצה בחיבוקים ובנשיקות. היא היתה צריכה לשלם את הנסיעה אולם ביקשה ממני לשלם עבורה ושהיא תחזיר לי. היא לא החזירה לי.
כשהגעתי הביתה איש לא קידם את פני. לא הבעל שאין לי ולא הילדים שהיו אצל אמא. הנוסעים היו מזועזעים מהתנהגותה. היא גרה שם ואת גרה כאן ואת משלמת לה את הנסיעה?
כן אמרתי ועליתי הביתה וכשהגעתי גיליתי שאחת המתנות היפות שהבאתי לילדים לא נמצאת...
כך זה התחיל. אני הייתי המומה. עוד לא עיכלתי....
1.2.11 קין והבל, קין והבל. היא הרוויחה בקאזינו ואני לא. אילו היא לא היתה זוכה אז בקאזינו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@
