הכל חדש ונוצץ

כמו כל שנה פסח מגיע. כמו כל שנה נשאלת השאלה איפה עושים את הסדר.

השנה נעשה כנראה שוב סדר ציבורי בבית חבד. לא שהיה כלכך נחמד שם לפני שנתיים אך כנראה שזה הרע במיעוטו. חשבתי על ליאונרדו ששם אכלנו ארוחת ראש השנה נהדרת אבל הילדים רוצים סדר ולא ארוחה, מרבית בתי המלון אכן עושים ארוחה וכל משפחה עושה לעצמה את הסדר וזה סתם. טוב האפשרות הזאת נפלה כי הסדר מכוון רק לאורחי המלון. 

איך יראה הסדר השנה ואיך הוא נראה בשנה שעברה... בשנה שעברה זו היתה פסגת החלומות. היינו ביערות הכרמל. רק סוסון ואני. החייזרון היה באוסטרליה. איזה חיים עשינו. איזה ארוחות שחיתות היו שם... איך אפשר לעשות כזה אוכל טעים כשר לפסח. היה לסוסון גם יומולדת אותו יום. היה מזנון חופשי. כל סוגי הבשרים שאתם יכולים לדמיין. גם בראש השנה היינו שם סוסון ואני הפעם זה היה היומולדת שלי. איזה שחיתות, ובריכת השחיה ומסאז׳ים. פשוט אין מילים וכל זה נגמר. תוך שלושה שבועות צללתי... זה היה הסוף של החיים הקודמים שלי... הם גם לא היו טובים אך יכולתי לעשות בהם פסק זמן ולהנות כדבעי... מובן שליל הסדר עצמו היה עם רב ושירה והכל...

השנה איך נאמר זה לא יהיה. גם לא היה אמור להיות. ובכל זאת לא חשבתי על הסדר הציבורי הזה. גם לא חשבתי שאמא תמות ויהיה לי אירוע מוחי אבל זה מה יש. חשבתי שאולי בעלי לשעבר יזמין אותנו כי בכל זאת חלו גם אצלו שינויים. איזה טפשה אני. לא לא הוא לא מזמין ואנחנו לבד. כמו כל שנה. בערך. אפשר לראות גם יתרונות וגם חסרונות. לפחות החייזר יהיה איתנו ומה שחבל זה שיום הולדתו חל בא׳ חנוכה ולא חגגתי לו כשם שחגגתי לי ולסוסון. Shame on me. 

אז מה יש לנו? ערבוביה. פסח, ראש השנה, ימי הולדת, הרהורים של מה שהיה מה יש מה יהיה. יהיה טוב חייב להיות טוב למרות הכל

עוד שבת שחורה עברה עלי.

הפעם זה הילדים

זה לא חדש. זה קורה מידי פעם. כאשר אני רוצה לבלות את השבת במיטה.

סוסון לובש חג . הוא רוצה לבלות. 

יפה שאתה רוצה לבלות אבל מה איתנו. אני לא רוצה . אני רוצה לשכב במיטה ומקסימום להסתובב בבית בסמרטוטים. החייזרון רוצה ללמד לא חשוב שהוא לא למד שום דבר. בקיצור אנחנו עצלים באופן קיצוני ואולי יותר מזה. פשוט אין לי חשק לעשות כלום.

אבל סוסון רוצה לבלות. ללכת למסעדה.

כבר שברתי אצבע בגלל הרצונות שלו. אם הוא רוצה משהו הוא לא נותן מנוחה.

וכך עברה עלי השבת. אני רוצה שקט אני בוכה מרוב שאני רוצה שקט. הוא לא נותן מנוחה....

...עכשיו אני במיטה. הם הלכו כל אחד לדרכו ולי סוף סוף יש שקט. כאילו. שקט לא יהיה כאן לעולם.

מחר יש לי הופעה ברחובות.

לא בא לי לבוא. 

בכלל לא בא לי לבוא למקהלה.

אני יודעת שזה חשוב.

אני יודעת שזה אחד מפריטי השפיות הבודדים שנשארו לי מהגלגול הקודם

אני יודעת שאם הם לא היו באים לשבעה אף אחד לא היה בא

אני יודעת שהתרגולים של המקהלה חשובים

אבל אני לא רוצה לבוא לשם יותר.

לא. לא קרה שום דבר. פשוט אני לא מספקת את הסחורה.

אולי אני מוותרת לעצמי. 

אני הרבה זמן רוצה לעזוב.

אני לא עוזבת.

לאיודעת למה אני לא עוזבת.

הרבה דברים אני לא יודעת למה. ואיך. ומה.

אולי אין לי אומץ. אין לי אומץ לשנות.

אולי זה סתם וזה יעבור.

אולי...