הכל חדש ונוצץ

הקטע הזה הוא הפרק השני מתוך הסימפוניה השביעית של בטהובן

במקרה הוא נכנס לשאלון בפייסבוק וזה מה שיצא.

דווקא מתאים לי. גם מזכיר לי נשכחות

היו אלה ימיה הכמעט אחרונים של סבתי עליה השלום.

אני הייתי אז נערה הוללת. היא לקחה אותי לקונצרט.

כבר לא ככ עניינו אותי קונצרטים. יותר עניינה אותי מוזיקה עכשוית של פעם

ובכל זאת היצירה הזאת היתה חודרת שריון

תמיד אזכור את סבתי האהובה.

זוכרת איך הלכתי איתה לקונצרט. פעם ראשונה בחיי שהייתי בקונצרט מבוגרים.

והיום הדירה של הדודה עברה לבעליה החדשים

הדודה שלי היא בת שלה...

לאט לאט יותר ויותר דברים הופכים להיות זיכרון.

זהו מעין רקוויאם לסבתא

גם יש לי משהו לומר על רקוויאם אבל בפעם אחרת

יהי זיכרה ברוך

אוף שעון קיץ. זה הדבר הכי גרוע בקיץ. למה לא להשאיר את הקיץ בלתי פגיע. עוד לא התחיל הקיץ אבל לקום שעה יותר מוקדם בבוקר כבר קמים. מה קרה? לפני 4 ימים היה שוויון בין היום והלילה. אז מה אם היום טיפונת יותר ארוך. זה לא אומר שצריך לקום בקור ובחושך. יוחזר שעון החורף לאלתר.

אתמול היה לי משפט. רב הזמן לא ידעתי מה הולך בו. גם לא ידעתי על מה הוא. נתתי לעורכי הדין משני הצדדים לעשות את העבודה. שמעתי מילים משונות, מילים של בית משפט ומספרים שלא אמרו לי כלום. גם אם הייתי רוצה לדבר לא הייתי מסוגלת. נראה שהוא היה על סעיף 9 לצוואה שאומר שאם אגיש התנגדות אני יכולה לאבד את זכותי לקבל משהו כלומר לא על הצוואה אלא על ההתנגדות שלי. במהלך המשפט השופטת חקרה אותנו. לא היינו מוכנים לזה. זה היה קדם משפט ובקדם משפט לא עושים דברים כאלה. בהתחלה דבר העוד שלה. דבר ודבר ודבר לא ידעתי על מה. אחר דברה העודית שלי דברה ודברה ודברה לא ידעתי על מה. הכי מצחיק היה בהתחלה שהשופטת חכתה למוצא פה כאילו שאלה מה אתם רוצים והם לא ידעו מה לענות לה. גם כשחקרו אותה, את אחותי, לא ידעתי על מה מדובר. כנראה שגם היא לא. שאלו אותה על תצהיר והיא גמגמה. חקרה אותה העוד שלי והיא הילכה עליה איימים. כל זמן העוד שלה התפרצו והשופטת הרגיעה אותם. אחכ הגיע התור שלי להחקר. את יודעת על מה המשפט? אמרתי לא. את יודעת מה רוצים ממך? אמרתי לא. את יודעת על מה התביעה נגדך? אמרתי יש כאן הרבה תביעות. היא כל הזמן תובעת אותי. נתנו לי דף אמרתי כן היא רוצה את כל הכסף והרכוש לעצמה. כרגע היא מחזיקה את כל הכסף והרכוש היא רוצה שזה יהיה רשמי. את יודעת מה סעיף 9 אומר? כן. את יודעת שיש סיכון שתאבדי את כל הירושה? לא. אמא שלך התכוונה לזה? אמרתי לא. אמא שלי התכוונה לחלק את כל רכושה לשני חלקים שווים אך למעשה הכל אצלה. הדירה ברוממה שייכת לה גם הדירה השניה וגם חשבונות הבנק אצלה. היא שותפה בכל החשבונות. כך לא מחלקים רכוש חצי חצי.

לאחר מכן נתנה החלטה. ללקק את השפתיים. דובר על אותו סעיף שכוונתו לא לעשות שינויים בצוואה. היא רשמה השופטת שסעיף זה נועד למטרות שלום אך אין היא רואה בהתנהגותה של אחותי מטרת שלום ולכן ההתנגדות שלי לגיטימית. היא גם הזהירה שלא להגיש יותר תביעות אחת נגד השניה. כל תביעה כזאת תעלה כסף ולהוכחה היא מטילה על אחותי 3000 שקל הוצאות משפט שישולמו לי.

אחותי יצאה מכליה. התפרצה בתום המשפט. את לא יודעת מה היה איך היא הרסה את המשפחה. שוב הזכירה את הדודים וירושה שאבדה לה. ובקיצור הם נישלו אותה מהירושה שלהם והיא מאשימה בזה אותי.

הדיון הבא יהיה בנובמבר. עד אז אפשר לישון בשקט. ברור שאני לא שקטה. מי יודע מה היא תמצא עד אז. לפחות הבהרתי לעצמי על מה היה הדיון