קשה לי להתעלם מהתוכנית "עובדה" של אילנה דיין שהוקרנה אמש.
היא הותירה בי מועקה רבה.
להלן הסרט
התוכנית הזכירה את אותו לילה נורא כשזה קרה. באותו זמן לא עיכלתי את הטרגדיה, את הדבר הנורא שאריק שרון לא יהיה עוד כאשר היה. כעסתי אז על אריק שרון. כעסתי על ההתנתקות. כעסתי על טרנספר היהודים שהוא ביצע כה בנחישות. כעסתי על שינוי עמדותיו.
שכחתי שהוא בעצם איש.
והיום הוא איש במצב צמח. וכל הטעויות שבעולם הביאו אותו למצב הזה.
למה הוא המשיך לעבוד אחרי האירוע המוחי הראשון?
למה הוא חזר כל יום הביתה לחוות השקמים?
למה עשו כזה עניין מחור שהיה לו בלב במשך 78 שנה?
למה נתנו לו מדללי דם במינון כזה גבוה? אמי עברה בזמנו אירוע מוחי קטן והיא יכלה לומר שהיא קבלה מדללים במינון הרבה יותר נמוך ואמרו לה להזהר עם זה.
למה לא פינו אותו לבי"ח הקרוב?
למה לא פינו אותו במסוק?
את כל השאלות האלה שאלתי אז מיד אחרי האירוע. אתמול קבלתי חלק מהתשובות:
הוא המשיך לעבוד בגלל מערכת הבחירות המתקרבת
הוא חזר לחוות השקמים כדי להיות עם משפחתו האהובה
הם חשבו שהחור בלב יותר מסוכן מהנטיה של כלי הדם במוח לדמם
בעניין הפינוי היה בכלל בלבול שלם. היה שם פרמדיק שהחליט להעביר אותו לסורוקה אך הוא התקשר לרופאו האישי דר' שגב וזה אמר לחכות לו עד שיגיע מת"א. הפרמדיק החליט לא לחכות אבל היתה בעיה להעלות את שרון על אלונקה כך שבינתיים הרופא הגיע והמליץ להעביר את שרון להדסה כי שם הוא טופל באירוע המוחי הראשון.
למה באמבולנס? כי הבן שלו גלעד אמר שלא צריך מסוק, אין טעם.
וכך עברו להן שעתיים יקרות
הטיפול באריק שרון היתה פשלה אחת גדולה. רק המחשבה שהוא עדיין היה בהכרה בסביבות בית שמש מזעזעת אותי.
ועכשיו האיש הגדול הזה שוכב לו דומם. מידי פעם עובר איזה ניתוח לייצב את מצבו. חשבתי בהתחלה שהוא ישוב להכרתו. עקבתי כמו כולם אחר ההתפתחות במצבו. ידועים לי שלבי ההחלמה מטראומה מוחית. יש 8 שלבים עפ"י Rancho-Los-Amigos scale , אפשר להתקע בכל שלב. אריק שרון נשאר תקוע בשלב מאד נמוך (2 או 3).
והלב נצבט....
עדכון: תגידו, זה לא מזכיר קצת את מלחמת לבנון השניה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@
את ה -30 באפריל 